כתיבה אינטואיטיבית – הרגל ששווה לאמץ


כתיבה אינטואיטיבית היא הרגל מומלץ מאד – למה זה טוב ולמה זה כדאי?

מה זה בכלל כתיבה אינטואיטיבית?

כתיבה אינטואיטיבית היא כתיבה שאנחנו כותבים
בלי לתכנן שום דבר ובלי לעצור לחשוב על שום דבר.

אנחנו מאד מאד רגילים להיות בראש,
לחשוב על הדברים ולעשות אותם כמו שאנחנו רגילים
או במילים אחרות – בתבניות המוכרות שלנו.

כתיבה אינטואיבית מזמינה אותנו
לעזוב את התבניות המוכרות שלנו
ולעשות משהו חדש, אחר
וממקום חדש – מקום לא מתוכנן ולא מתובנת.

בפועל – כתיבה אינטואיטיבית מומלץ לעשות בבוקר
עדיף לפני כל דבר אחר שאנחנו עושים
כדי להיות כמה שיותר קרובים לשינה
ואז זה מעין המשך של עיבוד הדברים
שקרו בשינה, סוג של המשך עיבוד של החלימה שלנו.

עוד סיבה היא שככל שאנחנו קרובים ללילה
אנחנו עוד ״נקיים״ מהתבניות הרגילות
שאנחנו רגילים לחשוב ולתפוס בהן
את עצמנו ואת העולם.

כתיבה אינטואיטיבית מומלצת
בכתב יד, לא במחשב
שלושה עמודים גדולים (A4) ברצף.

ברצף
כלומר בלי לעצור לחשוב על מה נכתוב
או על תשובות לשאלות שעלו
ובלי להרים את העט והיד מהדף.

מה המטרה של כתיבה בצורה כזאת?

כתיבה אינטואיטיבית,
כזו שאנחנו לא מתכננים את התוכן
ולא עוצרים במהלך הכתיבה לחשוב
על המילה הבאה, המשפט הבא
או הנושא הבא
היא כתיבה שמחברת אותנו כשמה – לאינטואיציה,
לחלקים הפחות מודעים שלנו.

דרך הכתיבה הזו משחררת אותנו
מהמחשבה התבניתית שכולנו
מאד מאד מורגלים בה
שאמנם יש בה יתרונות מצד אחד
ומצד שני היא גם מגבילה אותנו כשאנחנו מחפשים
את המשהו הנוסף, החדש,
שאנחנו לא מורגלים בו.

למה זה טוב?

לכתיבה אינטואינטיבית יש כמה וכמה יתרונות:

  • היא כאמור מטפחת את האינטואיטיביות
  • מעודדת יצירתיות
  • מגבירה מודעות עצמית
  • מציעה התבוננות אחרת על עצמנו
  • מאפשרת לדרכים חדשות ופתרונות מפתיעים להתגלות בפנינו – מתוך היצירתיות, והאינטואיטיביות
  • מחברת אותנו לרבדים בנו שלא היו גלויים לנו קודם
  • מפזרת ערפל במקומות שקשה לנו לראות דברים, ומכניסה בהירות
  • מעמיקה את הקשר שלנו לעצמנו ולסביבתנו
  • ואפילו תורמת למערכות היחסים שלנו – מתוך ההתבוננות האחרת.
כתיבה אינטואיטיבית מחזקת את האינטואיטיביות

אין לי ניסיון בכתיבה, זה מתאים גם לי?

מכיוון שכתיבה אינטואיטיבית לא עוסקת בכתיבה יצירתית
ואף אחד מלבדך לא צריך לראות את מה שכתבת
(אני בעצמי קוראת את מה שכתבתי לעיתים רחוקות מאד),
אין שום משמעות לניסיון שלך בכתיבה.

אפילו להפך –
אם אין לך ניסיון בכתיבה
אבל יש רצון להתנסות בזה –
כתיבה איטואיטיבית יכולה לפתוח לך את השער
ולעזור לך להתחבר לכתיבה
שהיא חסרת שיפוטיות וחסרת יעד ספציפי
מלבד הכתיבה עצמה.

את לא משתעממת, כל בוקר כתיבה אינטואיטיבית?

אף פעם לא.

זה בכלל לא משנה מאיפה אני מתחילה
תמיד אני מצליחה להפתיע את עצמי
במה שעולה תוך כדי הכתיבה.

תובנות
זוויות ראיה חדשות
ואפילו בחירות חדשות ומדוייקות לי יותר

שנעשות באופן טבעי מתוך התובנות
שעולות בכתיבה.

רוצה לומר –
הסטינג הוא אותו הסטינג:
דף, עט, שולחן כיסא, קפה ואני.
זה ה״בחוץ״, האריזה.

התוכן משתנה תמיד.


אפילו אם קורה (וזה קורה לא מעט)
שאני נוגעת שוב ושוב
בנושא שחוזר על עצמו
(כי למי מאיתנו אין עניינים שהולכים איתנו
מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו?).

משהו תמיד מחדש לי, מתחדש לי
מעניין לי ומוסיף לי.

יש אימרה שאדם אינו יכול לחצות את אותו הנהר פעמיים
גם הנהר משתנה בכל רגע
וגם האדם משתנה בכל רגע
ככה זה גם עם הכתיבה.

בכל פעם זה משתנה, זורם בכיוונים אחרים
בעוצמות אחרות
בעומקים שונים ומשתנים
ופוגש בדרך דברים שונים.

תמיד יש לך על מה לכתוב? ואם אין לי על מה לכתוב?

לא תמיד כשאני מתחילה
אני יודעת על מה לכתוב.

כשמשהו מטריד אותי זה בדרך כלל יותר קל,
כי אני מתחילה מזה.
אבל לא תמיד משהו מטריד אותי (איזה מזל!)
ואז לפעמים יש דברים
שהם לא מטרידים אבל כן מעסיקים.

זה יכול להיות משהו מעניין שלמדתי,
שראיתי או שחשבתי עליו.
כי ממש לא חייבים לכתוב רק על מה שמטריד.

גם לדברים הנעימים חשוב וטוב לתת מקום.
(אפילו מאד חשוב
כי קל לנו מאד להתמקד במה שמטריד אותנו
להתעסק בו שוב ושוב
ופחות טבעי לנו
להיות עם הנעים, המעניין, הרך והקל יותר,
אבל זה נושא בפני עצמו שעוד אכתוב עליו מן הסתם.)

ולפעמים… שום דבר לא מגיע כשאני מתיישבת.

גם לזה יש לי כבר פתרונות
ואני משתפת בהם בשמחה:

אני מתחילה ממשהו, לא משנה מה.
לפעמים אני כותבת שוב ושוב את המשפט
״אין לי מה לכתוב״ עד שפתאום משהו צץ לו,
כי תמיד משהו צץ.

לפעמים אני עושה איזה ״ספירת מלאי״
או רשימה של משהו שאני רוצה לזכור
קניות, משימות או דברים דומים
העיקר להניע את היד עם העט על הדף באופן רציף,
משהו יתחיל לקרות מעצם התנועה הזו.

ככל שנתמיד ונהיה יותר מתורגלים
זה יהיה יותר קל ״להתניע״ ולזרום עם הכתיבה
גם כשאין לנו משהו ספציפי לכתוב עליו.

אל דאגה,
בתת-מודע שלנו יש מאגר עצום
של עניינים שמחכים בשקט (או פחות בשקט) לתורם.

איך מתחילים כתיבה אינטואיטיבית?

אני אוהבת התחלות.
יש משהו חגיגי בהתחלה, ולכן
אפשר לכבוד ההתחלה להכין מעין טקס קטן.


לקנות לנו עט חדש שממש כיף לנו לכתוב איתו
(אני מצאתי שעטים פשוטים שאני קונה ב Aliexpress הכי נעימים לי)
מחברת חדשה וכייפית או בלוק דפים לבחירתכם,
ברמה המאד פרקטית:
למצוא מקום נוח לכתיבה
לפנות לזה את הזמן הנדרש (כחצי שעה אם רוצים לכתוב 3 עמודים)
לבדוק מה זה אומר בשבילי –
האם זה לקום חצי שעה מוקדם יותר או שזה לארגן את הבוקר אחרת.


אחרי שארגנתי את כל זה
אני מוסיפה לזה גם את קפה הבוקר שלי,
אבל זה ממש כבר לבחירתך
ואז…
פשוט להתחיל.

להתיישב ולכתוב.

איך מתמידים? ואם ביום שלישי לא בא לי?

לא תמיד ״בא לנו״. זה נכון.
וכמו כל הרגל שאנחנו רוצים ליצור
ועדיין לא רגילים אליו-
קל מאד להתחיל וקשה יותר להתמיד.

אז מה עושים?

נועצים את ההרגל של הכתיבה בזמן קבוע ביום שלנו.
עוזר מאד להצמיד את ההרגל
לריטואל קבוע ביומיום שלנו.
זה יכול להיות אחרי שאנחנו קמים, מצחצחים שיניים
ואז מתיישבים לכתיבה.

חשוב מאד להקשיב לעצמנו.

יכול להיות שבהתחלה יספיק לנו פעם ביומיים
או פעמיים בשבוע,
כל אחד ואחת ומה שמתאים להםן.

אני עושה את זה כמעט בכל בוקר
למעט בקרים שממש צפופים לי ולא מצליחה
לפנות לזה זמן
ואז אם יש לי אפשרות
אז עושה כתיבה קצרה יותר,
של 10-15 דקות.

אם יום אחד לא בא לנו זה בסדר.
לא קרה שום דבר.

אבל חשוב לשים לב לטיבם של הרגלים
שעוד לא השתרשו אצלנו
שקל לנו מאד לוותר לעצמנו בהתחלה
ולהגיד – היום לא, מחר כן
ואז כשמחר מגיע
שוב היום לא, ומחר
ואז…

זה מתמוסס לו ועף דרך החלון.

אז אם שמתם לב שעברו פעמיים שבהן דחיתם את זה
כדאי להחליט שחוזרים להרגל
אם החלטנו שאנחנו רוצים בזה
כי הבנו שזה חשוב לנו ועושה לנו טוב.

מה את עושה עם כל מה שאת כותבת?

אני אוהבת בסוף הכתיבה האינטואיטיבית לשחרר

זה החלק האהוב עלי –
אני בכוונה כותבת על בלוק כתיבה של דפים נתלשים,
כי אני ממש נהנית בסוף הכתיבה
לקחת את הדפים, לקמט ולקמט
ואז לזרוק לפח.

למה?
זה משחרר אותי להעלות על הנייר את ה-כ-ל
בלי לסנן
בלי לחשוש שמישהו ימצא את זה
ויראה דברים שאולי לא נעים לי שיראו
או שהם אישיים מדי.

ולא רק החשש שמישהו אחר יראה עומד מאחורי זה.

קל לי הרבה יותר לכתוב בלי פילטרים
ובלי לשפוט את עצמי ולשאול את עצמי
איך אני נראית בעיני עצמי בכתיבה
כשאני יודעת
שאני לא אפגוש בזה שוב.

אם במהלך הכתיבה עולים דברים
שאני מזהה שארצה לחזור אליהם מאוחר יותר
או שחשוב לי לזכור אותם
אני מסמנת אותם,
ובסוף גוזרת אותם מהדף
או פשוט מעתיקה לי למקום אחר.

זאת הבחירה שלי.

יש אנשים שמעדיפים לשמור את כל מה שהם כותבים
ולחזור לזה במועד מאוחר יותר,
גם לזה יש את הערך שלו.

אין כאן נכון או לא נכון.

אפשר בהתחלה לנסות את האפשרות האחת ואז את השניה
ולראות מה מרגיש יותר נכון עבורך.

העיקר הוא –
להתחיל.

והעיקר השני –
להתמיד.

והשלישי – אם מתאים לך –
לשתף אותי איך זה עובד לך.

סרטון קצר שעשיתי על כתיבה אינטואיטיבית




תודעת שפע והרגלים שעושים שפע


לפני שמדברים על הרגלים שעושים שפע, נהיה רגע בתודעת שפע

תודעת שפע לא נולדת ברגע.
הרגלים שאנחנו מיישמים ועושים בחיים הם חלק
מתהליך של יצירת תודעת שפע.
אני יודעת שאם יש הרגלים שעושים שפע
אנחנו כבר ממש רוצים לדעת מה הם,
כדי לממש אותם וליצור שפע בחיינו,
וזה הגיוני ממש.

אבל רגע אחד, לפני שאנחנו עוברים ל״איך״ ול״עושים״
שאלו מילים של עשייה, כלומר Doing,
בוא ניתן לעצמנו רגע אחד לחוות שפע,
להיות בהוויה של שפע
ולאפשר למערכת שלנו להיות בתדר של שפע.

כי שפע זה מעבר למצב, שפע זה תדר
ומצב הוויה.

אז בואו וניתן לעצמנו להיות בתודעת שפע

תודעה של שפע מתחילה בנו
בלי קשר למה שקורה ב״מציאות״ שלנו, בחוץ.

נשב לכמה דקות במקום שקט, נעצום את העיניים
ובלי להתייחס למילה שפע,
פשוט נסרוק ונציין לעצמנו את הדברים שיש בחיינו עכשיו, ברגע הזה
שאנחנו מודים עליהם.


להודיה יש כוח עצום,
היא מגדילה את תודעת היש שלנו, היא מטהרת ומזככת
ובנוסף, הפניית תשומת הלב להודיה מזכירה לנו
שיש לנו הרבה יותר ממה שנראה לנו בדרך כלל
וגם יכולה להזכיר את מה שחשוב באמת.

השפע נמצא בכל מקום, גם בדברים הקטנים

שפע

הנטיה שלנו היא בדרך כלל להודות על ״האבנים הגדולות״ של החיים –
זוגיות, משפחה, בית, פרנסה, בריאות ודומיהם.
אני מזמינה אותך כאן לרדת לרזולוציה הרבה יותר מפורטת,
ולשים לב לדברים ה״קטנים״
שאולי אנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם,
אבל הם לא בהכרח באמת קטנים,
וכשאנחנו נותנים להם תשומת לב
אנחנו רואים כמה הם תורמים לתודעת ה״יש״ בחיינו.

זה יכול להיות רגע אחד שהיה לי בו נעים במיוחד
שיר ששמעתי ונגע בי
ספר שקראתי,
שיחה עם אדם קרוב או רחוק שנעמה לי,
מידע חדש שנחשפתי אליו ומעניין אותי
ארוחה טעימה ומזינה (או שלא) שאכלתי,
בילוי זמן במקום שאוהבים (טבע, ים או כל מקום אחר)
ואלו יכולים להיות דברים ״ארציים״ כמו
המזגן בבית שעוזר לי להרגיש חם בחורף ונעים בקיץ
הוויז שעוזר לי להגיע ממקום למקום בקלות
הדברים שנראים לנו כל כך מובנים מאליהם
אבל כשאין אותם – אנחנו מרגישים בחסרונם,
כמו למשל חשמל בבית
(מזמינה אותך להזכר בהפסקת החשמל האחרונה,
וכמה זה שיבש ומה נדרש ממך כדי להתגבר על זה…)

ויש עוד כל כך הרבה בכל רגע נתון…
דברים קטנים וגדולים
שהם חלק מה״יש שלנו
ותשומת הלב שלנו אליהם יחד עם הודיה
יוצרת בנו תודעה ותדר של שפע.

ומכיוון שאנחנו בעניין של תודעת שפע והרגלים –
הנה הרגלים שעושים שפע –

אז מכיוון שאנחנו רוצים לסגל לעצמנו תודעת שפע והרגלים שעושים שפע
הנה הצעה להרגל שמעצים את תודעת השפע שלנו –
אכן – הודיה.
בסוף כל יום
אני מזמינה אותך לעשות רשימה
של חמישה דברים שברצונך להודות עליהם.
שוב – אין גדול מדי או קטן מדי.

אם נסתכל סביבנו
נוכל לשים לב שאנשים שיש להם הרגלים מיטיבים קבועים
בדרך כלל גם יוצרים שפע בחייהם.

כמובן זה לא תמיד ולא אחד לאחד,
אבל בהחלט יש קשר בין הרגלים מיטיבים
לבין יצירת תדר ומצבים שיוצרים ומאפשרים שפע בחיים.

למה ואיך הרגלים מיטיבים תומכים בשפע

מכירים את הבדיחה על ההוא, לא משנה מאיזו עדה,
שבכל יום היה הולך לכותל, מתפלל ושם פתק
ומבקש מבורא עולם שיתן לו לזכות בפרס הראשון בלוטו?

בבדיחה, המלאכים באים לבורא עולם
ואומרים לו – בחייאת, בורא, תן לו כבר פעם אחת לזכות,
והבורא עונה להם –
אני ממש רוצה, אבל הוא חייב פעם אחת לפחות גם למלא לוטו.

אז יש הרגלים כמו הודיה (או תפילה)
שהם הרגלים שהם רק של הוויה,
אבל מצב של הוויה לא נועד אך ורק לשם ההוויה.
להוויה יש ביטוי גם בעולם הפיזי.

דוגמאות לזה –
אדם שמרגיש שפע יכול להיות נדיב,
לפעמים הוא יבחר לתרום או להתנדב
אבל גם בלי זה, ״סתם״ להיות אדיב ונעים לסביבתו
מעצם תודעת השפע שלו,
לתת מחמאות, מילים טובות ותשומת לב נדיבה –
וזה לא יהיה כרוך מצידו במאמץ גדול,
כי התודעה שלו והתדר שלו כבר שם
והביטוי בעולם הפיזי, ה״חיצוני״ הוא המשך ישיר
של התודעה והתדר.

אם מישהו מבקש ממני עזרה כלשהי
והתודעה שלי היא של שפע
יהיה לי קל להענות לו (כמובן מבלי לבטל את צרכי ורצונותי)
מתוך תחושה שזה לא פוגע בי, לא גורע ממני.

אז הבנו שיש הרגלים מיטיבים כמו הודיה
שתומכים בתודעת השפע שלנו
אבל איך עוד הרגלים מיטיבים תומכים בשפע?

איך למשל הרגלים של תרגול מדיטציה, פעילות גופנית, סידור בית/מרחב עבודה,
תזונה בריאה וקשובה יותר, הרגלי עבודה והרגלים נוספים
תורמים לתודעת השפע שלנו?

אחד הדברים שחסרים לנו בתודעת שפע
זה תחושה ש״יש מספיק״
ושגם אם כרגע אנחנו לא בדיוק יודעים איך ומאיפה, יהיה.

כשאנחנו מרגישים שאין לנו מספיק זמן
כדי לסדר את הניירת שלנו
או כדי לארגן את חדר העבודה או השינה או כל מרחב אחר
אנחנו במסר לעצמנו – אין לנו מספיק זמן.
גם תודעת אין מספיק זמן היא תודעה של חסר, והיא הפוכה מתודעת שפע.

יש אימרה על תרגול מדיטציה
שכל אדם זקוק ל 20 דקות תרגול ביום,
ומי שאין לו 20 דקות – צריך לתרגל מדיטציה שעה ביום.

אנחנו מבינים מזה שתודעת היש לי או אין לי זמן

הוא הרבה יותר מצב תודעתי
ולכן כדאי לנו מאד לתרגל תודעת ״יש״ גם במונחים של
הקדשת זמן להרגלים מיטיבים כמו מדיטציה
אבל ממש לא רק מדיטציה.

ועוד עניין על תודעת שפע והרגלים-
כשאנחנו מסדרים מרחב,
אנחנו יכולים לפנות (לזרוק, למסור, לתרום או למכור)
דברים שלא משרתים אותנו יותר
ובכך להעביר לעצמנו מסר
שיש לנו מספיק, שלא יחסר לנו מזה
ושאנחנו סומכים על עצמנו ועל תודעת השפע שלנו
שאם מתישהו נזדקק לזה, יהיה לנו.

הרגל של טיפול בניירת או סידור מרחב,
או השלמת משימות
מפנה הרבה מאד מקום בתודעה שלנו.
איך זה עובד?
כשאנחנו צוברים ניירת, חפצים או משימות שמחכות לטיפול שלנו
ואנחנו דוחים את הטיפול בהם
אנחנו לא באמת חופשיים מהם.

איפשהו במקום כלשהו בתודעה שלנו
זה כל הזמן יושב, גם אם אנחנו לא מודעים לזה
ולכאורה עסוקים בדברים אחרים, וכאילו ״שוכחים״ מזה,
יש איזשהו חלק בתודעה שלנו שמחזיק את זה,
ולא רק מחזיק את זה אלא זה גם מעיק עלינו באופן
שכמעט קשה לנו להבחין בו, אבל זה כל הזמן שם,
זה לא הולך לשום מקום.

זה אולי לא הכי נעים להכיר בזה,
אבל –
משהו שתופס מקום בתודעה שלנו
ואין לו שימוש
ולפעמים אפילו לא רק שאין לו שימוש
גם גורם לנו להרגיש לא בסדר, לא מספיק, עצלנים או דחיינים –
תופס מקום בתודעה שלנו,
ומצמצם את תודעת השפע והחופש שלנו.

ושתי התודעות האלו – תודעת שפע ותודעת חופש
מאד מאד קשורות זו לזו.

איזה עוד הרגלים מיטבים משפיעים על השפע שלנו?

גם ההרגלים המיטיבים שקשורים ישירות בנו
כמו שינוי הרגלי תזונה, והרגלים של פעילות גופנית
משפיעים על תודעת השפע שלנו.

כשאנחנו מיטיבים עם עצמנו ע״י הרגלים שעושים לנו טוב
בגוף, בתודעה ובלב,
אנחנו למעשה מעבירים לעצמנו מסר
שאנחנו מספיק חשובים לעצמנו
ומרגישים ראויים להקדיש לעצמנו
את תשומת הלב הזו, הזמן והמשאבים הנוספים
שנדרשים כדי לקיים את ההרגלים האלו.

עצם המסר הזה כבר מרחיב את תפיסת האני שלנו
ועוזר לנו להרגיש ראויים יותר.

ומצד שני – כשאנחנו מצליחים להתמיד במשהו
שעד היום היה לנו קשה להתמיד בו ומאד רצינו
אנחנו עוברים ממצב של הטלת ספק בעצמנו, תחושות אשמה וחוסר יכולת
וקושי להעריך את עצמנו במקום הזה –
למצב של סיפוק מעצמנו, הערכה הולכת וגדלה לעצמנו,
ליכולות שלנו ולמסוגלות שלנו –
וזה מעצים עוד את התחושה והתודעה שאנחנו ראויים.

מאיזה כיוון שלא נסתכל על זה –
יצירת הרגלים מיטיבים מעצימה את חווית הראויות שלנו
ויחד איתה
הולכת וגדלה תודעת השפע שלנו.

יש עוד קבוצה של הרגלים מיטיבים
שלא נגענו בה
ואלו הרגלי תודעה לאורך היום –
איך אני מגיבה, איך אני מפרשת את מה שקורה לי,
מה שנאמר לי וגם את איך שאני פועלת ונוהגת ביומיום –
וזה כבר עניין נוסף שגם הוא
בהחלט תורם ומעצים את חווית ותודעת השפע,
ויש לו קשר הדוק להרגלים מיטיבים.

רוצה להתחיל ליישם הרגל של מדיטציה? (אחד ההרגלים החשובים בעיני)
להתחלת הרגל מיטיב של תרגול מדיטציה – קישור

לפעילות הקרובה של סדנת שפע – כאן


לקבלת פרטים על הפעילות הקרובה של הרגלים מיטיבים
שעושים שפע ועוד הרבה טוב חייים – כאן


פוסט רביעי – בית הספר להרגלים מיטיבים


הקצב הנכון של הדברים – בהרגלים מיטיבים ובחיים בכלל

גם לבית הספר להרגלים מיטיבים יש את הקצב שלו

כשבית הספר להרגלים מיטיבים מבקש קצב משלו…

סיפור הלידה של בית הספר להרגלים מיטיבים
הוא סיפור ארוך למדי.

לפני כמעט שלוש שנים התחלתי לכתוב על בית הספר שהולך להיפתח.
באותו זמן היה לי ברור שהולך להיות כאן בית ספר
ועדיין לא ידעתי בדיוק על מה
(ובטח שלא ידעתי שזה יהיה בית הספר להרגלים מיטיבים).

אחד הדברים המדהימים שקורים
כאשר לא לוחצים שום דבר בכוח
אבל כן נשארים מחוברים לתשוקות, לרצונות,
להקשבה פנימה ולתנועה המתבקשת –
זה שהדברים מתגלים בעיתם, ואז הם מדויקים.

כלומר –
בזמן שנכון לי ולהם
ומן הסתם לכל מי שעוד קשור בזה
בין שאני יודעת כרגע מי זה ובין שלא –
הוא שהמידע מגיע
וכשהוא מגיע, הוא ברור
הוא מראה את עצמו בבהירות
וכמו מדבר את עצמו מתוכי ללא כל מאמץ.

וכך, מתוך השמיטה הזו שהסכמתי לה
כשלא היה לי ברור לאן בית הספר הזה רוצה ללכת
ומתוך זה שלא נאבקתי בו
והמשכתי לנוע את תנועת החיים והעשייה שלי
התגלתה לי ברגע אחד
הבקשה הזו, של בית הספר,
מי הוא רוצה להיות.

והנה הוא נחשף לפני ומדבר את עצמו דרכי.

בית הספר להרגלים מיטיבים.

ככה? פתאום?
לא, ממש לא ככה פתאום
וקצת גם כן ככה פתאום.

בואו נעשה אתנחתא לסיפור על הרגלים שהיה באמת
(הרבה לפני שחשבתי על בית הספר להרגלים מיטיבים):

בית הספר להרגלים מיטיבים היה יכול לעזור לי אז…

לפני די הרבה שנים, +20 אבל מי סופר
כשהדבר הזה שנקרא החיים שלי
תפס טוויסט מאד מאד מאד מורכב בעלילה
ובלי להיכנס לפרטים
(לא כי יש לי מה להסתיר,
אלא כי מעורבים בזה עוד אנשים
שאני לא בוחרת בשבילם כמה ומה הם רוצים לחשוף)
אני יכולה להגיד שההרגשה הכללית שלי הייתה
שהכל, אבל הכל, קורס, מתפרק ומתמוטט
ואני לא ממש יודעת איך אפשר לבנות מחדש
ובעצם – לא ממש חיפשתי איך לבנות באותה התקופה,
לפחות לא באופן מודע,
אלא רק חיפשתי לשרוד את זה.

מכיוון שהרגשתי כמו העלה הכי נידף על העץ,
חיפשתי משהו שיעזור לי להישאר קצת יותר יציבה
וידעתי שמדיטציה היא דבר מאד מומלץ לזה.
אז התחלתי לתרגל מדיטציה.

עשיתי גוגל, מצאתי כל מני הדרכות והנחיות
ובחרתי לי את מה שנראה לי הכי מתאים לי באותו הזמן –
פשוט לנסות לשבת עם עצמי ולהשתיק את זרם המחשבות.

״פשוט״ – ממש!
(שומעים אותי ברקע מתפוצצת בצחוק על עצמי הנאיבית של אז?)

בטח, כשהחיים שלך בקריסה,
ואת כולך במתח קיומי יומיומי,
רק שבי לך בשקט ותשתיקי את מחשבות ההישרדות והדאגה.
ואז בטח תרגישי רגועה יותר.
וככל שתתמידי בזה (כי זה הרגלים מיטיבים),
עם הזמן תרגישי יותר יציבה, ויותר בטוחה, ויותר מסוגלת,
ויותר…

התיישבתי.
קמתי בשביל זה במיוחד מוקדם מאד,
כי הלוז שלי בבוקר כלל שני ילדים קטנים ואמא אחת,
עבודה שצריך להגיע אליה בזמן אחרי ארגון הילדים בשלום
לגן ולבית הספר,
והתיישבתי לי להשקיט את המחשבות.

ומה נראה לכם שקרה?
נכון
מיד התנפלו עלי עשרות מחשבות לשניה
אלפי מחשבות בדקה
ועד שהסתיימו ה 20 דקות האלה
הצצתי בשעון אולי 15 פעמים,
נדהמת בכל פעם כזו איך 20 דקות יכולות להימשך כל כך הרבה שעות
וסיימתי את זה מותשת ומאוכזבת מהחוויה.

אז מה נראה לכם שקרה ביום למחרת?

מי שניחש שויתרתי על התענוג, צודק.
מי שניחש שאמרתי לעצמי – היום אני לחוצה מדי בזמן
ובגלל זה אעשה את זה רק מחר – גם נכון.
מי שחושב שהאמנתי לעצמי
שמחר אני אקום מוקדם שוב ואתמיד בזה – טועה.

כי למרות שאמרתי את זה לעצמי בלב,
היה בי חלק שידע להגיד לי
שאני עובדת על עצמי
ושזה כנראה לא הולך לקרות בזמן הקרוב.

המזל הגדול שלי באותו זמן היה
שבאמת לא היו לי הרבה אפשרויות אחרות
והייתי מאד מאד זקוקה למשהו
ןבמיוחד למשהו שאני לא צריכה להוציא עליו כסף, אם אפשר
אז כעבור כמה ימים חזרתי לנסות.

באופן די מדהים יחסית למצב הכללי שלי באותה התקופה
איכשהו הצלחתי לא לנזוף בעצמי יותר מדי
על כל אחת מהפעמים שבהן הבטחתי לעצמי
להתיישב למדיטציה
(אולי כי עמוק בתוכי הבנתי שבאמת מספיק קשה לי
גם בלי להוסיף את הנזיפה בעצמי),

הכוונה להיות מישהי כזו, שמתרגלת מדיטציה קבוע
נשארה איתי
גם בימים שלא הצלחתי לתרגל.
התרגולים לא היו לי פשוטים
אבל מתוך הכוונה הזו,
ומתוך זה שהצלחתי לקבל את זה שלא בכל פעם
אני מסוגלת לעשות את זה,
לאט לאט זה נהיה משהו שאני יותר מצליחה מ-לא מצליחה
לעשות באופן קבוע.

הרגלים מיטיבים שנהיים הרגל - הרגשה נפלאה

כשזה מתחיל להרגיש כמו הרגל, זו הרגשה נפלאה!

זה נהיה הרגל!

ככל שעבר הזמן והצלחתי להתמיד בהרגל הזה
הוא נהיה יותר ויותר ״חבר״
שעוזר לי לשמור על המרכז שלי, על היציבות היחסית
ועל החוסן הנפשי שלי
למרות שהחיים שלי עדיין היו רחוקים מלשוט על מי מנוחות.

מתוך ההתייצבות שההרגל הזה איפשר לי,
התחלתי להוסיף לחיי עוד הרגלים מיטיבים.
לא ברגע אחד, ממש לא,
אלא בשלבים, כחלק מתהליך של נוכחות והקשבה
למה שחשוב לי
ואיך אני רוצה לפגוש
את מה שהחיים מזמנים לי.

כי בואו נגיד את זה –
אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו
אבל אנחנו לא יכולים תמיד
לשלוט באיך שהחיים שלנו יראו
ובמה שהם יפגישו אותנו איתו בדרך.

אני מחלקת את ההרגלים המיטיבים
לשני סוגים:

הסוג הראשון: 

ההרגלים שאנחנו יכולים לנעוץ עבורם זמן ביומן.

למשל –
תרגול מדיטציה
פעילות גופנית
ארגון ניירת
הקדשת זמן לקריאה
סדר במרחב המחייה או העבודה.

הסוג השני:

ההרגלים שהם חלק מההוויה היומיומית שלנו,
כאלו שמבקשים מאיתנו
תשומת לב נוספת בתוך ההתנהלות הרגילה שלנו.

זה יכול להיות –
איך שאנחנו מגיבים במצבים מסויימים (החוצה ופנימה)
טון הדיבור שלנו
בחירות מה, כמה ולמה לקנות
כמה אנחנו עסוקים בטלפון הנייד ובעוד מסכים
איך אנחנו מקשיבים לאחרים
הגישה שלנו לדברים שאנחנו עושים.

ויש הרגלים ששייכים גם לסוג הראשון וגם לסוג השני:

למשל הרגלי אכילה
שדורשים מאיתנו גם הכנה והתכווננות
אבל גם תשומת לב במהלך היום,
הרגלי שינה גם הם נוגעים בשני הסוגים,
ומן הסתם יש עוד כאלה.

למה צריך את בית-הספר להרגלים מיטיבים?
למה אני נותנת כל כך הרבה תשומת לב להרגלים מיטיבים?

כי הרגלים מיטיבים הם גם וגם.

הם גם בסיס איתן, עוגן, למה שחשוב לנו בחיים
ואיך שאנחנו רוצים לפגוש את עצמנו,
והם גם אלו שעושים את איך שאנחנו פוגשים את החיים.
בהכי הפשטה,
זה קצת כמו מעגל אפר״ת – ארוע-פרשנות-רגש-תגובה
אבל זה הרבה יותר מורכב מזה
ואני לא אכנס לזה פה.

אני רוצה להגיד
שהרגלים מיטיבים
מעבר להשפעה העצומה שיש להם
על איכות החיים שלנו, הפיזית והרגשית
עם הזמן הופכים להיות חלק ממי שאנחנו
ומערכת הניהול הרגשית שלנו
מאמצת אותם לטובתנו.
וכן, אפשר לקרוא לזה חוסן נפשי.

אני אכתוב על זה מאמר נפרד,
אבל חשוב להבין
שהרגלים מיטיבים שגם נשארים
לא מושגים מתוך מאבק והפעלת כוח
כנגד ההרגלים הישנים.

ממש להפך.

יצירת הרגלים מיטיבים
היא תהליך של התבוננות סקרנית והקשבה עמוקה פנימה
של זיהוי השיפוטיות והדפוסים הנוקשים שלנו
שמקשים עלינו לשנות את ההרגלים
ובכך מקשים עלינו ליצור את ההרגלים הרצויים
ותשומת לב עדינה
לתנועה שיש בה אפס מאבק
(כן תשומת לב, לא מאבק – יש הבדל!).

רוצה להתחיל את הדרך שלך להרגלים מיטיבים?

לפעילות הקרובה המתוכננת ליצירת הרגלים מיטיבים מכאן

ואם בהרגל של מדיטציה חשקה נפשך –

מוזמנים לתרגל מדיטציית מיינדפולנס ״כמו הר״ כאן

או לתרגל מדיטציית מיינדפולנס קצרה של תשומת לב לנשימה כאן

והנה הרצאת TED מעניינת על סקרנותכתומכת בשינוי הרגלים


שיעור בשליטה ושחרור שליטה – הפוסט השלישי


שחרור שליטה
הוא בסיס למסע מוצלח?

זה תלוי
איזה סוג של מסע
ואיזה סוג של שליטה
וכן, איזה סוג של שחרור שליטה.

נגיד שהמסע הוא
טיפוס על האוורסט –
צריך לתכנן הכל מראש
להיות מוכנים לכל הפתעה
שבגדול זה לגמרי להיות בשליטה
וגם כשיש הפתעות או תקלות
כמו מזג אוויר קשה
או כל תקלה אחרת שיכולה להיות
המטפס רוצה להיות
במקסימום מוכנות
כדי להיות
במקסימום שליטה על המצב.

שחרור שליטה הוא פשוט לא אופציה.
זה הכרחי, קיומי ממש.

ועדיין יש הפתעות, ללא ספק.
אני בטוחה שגם המטפס המנוסה ביותר
פוגש מצבים שאולי
הוא לא היה מוכן אליהם
והגמישות שלו,
המוכנות שלו לקבל מצבים חדשים
לא צפויים
היא הכרחית לא פחות
מלהיות מוכן עם כל הציוד הנדרש.

וכשיוצאים למסע כמו זה שאני יצאתי אליו,
של הקמת בית ספר
שמביא את הידע שלי בפורמט
או אריזה חדשה?

יש מעט מאד שליטה
והרבה מאד סקרנות.

בפגישה שהיתה לנו לפני כשבוע
דיברנו על מה מתוכנן
להיות בבית הספר.

על המדיטציות, הטיפולים הפרטניים
הסדנאות והקורסים שיהיו,
ואמרתי לה שעוד לא מצאנו את הדרך
לשלב את מטבעות התדרים.

היא שאלה אותי על סדנה
שבה אני מלמדת
את העבודה עם מטבעות התדרים
ואמרתי לה שמזמן מתוכננת כזו
ועד היום לא קרתה.

עוד קצת גלגולים בראש ועל הלשון
והיא אומרת לי:
את הולכת לעשות סדנה כזו.
זאת תהיה חגיגת הפתיחה של בית הספר.
סבבה, אני עונה.
היא שואלת אם אני לא נבהלת
ואני עונה שאני בסדר.

ואז היא אומרת –
את קולטת מה הולך להיות?
ואת רגועה?

ואני עונה שכן, אני רגועה
הכל בשליטה
כבר עשיתי סדנאות בעבר.

וכשאנחנו מתחילות
לדבר על הפרטים הטכנים
היא מבינה
שאני לא מבינה
שזה הולך להיות ריטריט.
וכשהיא אומרת את זה
קורה משהו מדהים,
לגמרי מחוץ לאזור השליטה שלי:

יחד עם מידה מכובדת של בהלה,
מצטיירת תמונה שלמה, מפורטת ובהירה
של איך זה נראה
של כל מה שהולך להרכיב
את הריטריט הזה,
ואני מבינה שאם זה כל כך ברור
זה פשוט נכון.

את הפרטים על הריטריט
אני אספר בקרוב
כשהפרטים הטכניים של מקום וזמן
יהיו סגורים.

אבל בינתיים,
אני מתנועעת בין שני הקצוות
של הצורך בשליטה
לבין ההבנה ששחרור שליטה
הוא תנאי הכרחי
כדי לאפשר לדברים לקרות.

יש את מה שבשליטתי
כמו לחפש מקום,
ויש את מה שלא בשליטתי
כמו למצוא את המקום.

בהו'אופונופונו,
שיטה נהדרת שאני מלמדת
אחד הדברים המהותיים
הוא לשחרר שליטה
בקשר לתוצאה הרצויה.

אני לגמרי מסכימה עם זה
ומאמינה שזה הדבר הנכון גם עבורי:

אני עושה את מה שאני יודעת ויכולה
וכשאני מצליחה להיות
במצב של שחרור שליטה
הדרך מתגלה לי
במלוא הדרה.

שחרור שליטה
הוא אחד השיעורים החשובים בחיים.
עבורי הוא שיעור שהתחיל מזמן
ועדיין ממשיך,
וכנראה ימשיך איתי עד הסוף.

רוצה לומר –
הרבה פעמים אין לנו שליטה
במה שקורה במציאות שלנו,
ואנחנו יכולים להאבק ולנסות למצוא את השליטה
אבל לרוב מה שיקרה בפועל
הוא שנתיש את עצמנו
ונמצא את עצמנו בתסכול.

השליטה היחידה שיש לנו תמיד
(וגם זה דורש למידה והתפתחות בד"כ)
היא –
איך אנחנו פוגשים את המציאות.

גם כשאני כותבת את הפוסט הזה
אין לי שליטה
על מי יקרא אותו
ואיך זה יתפרש אצלך.
יש לי שליטה רק על הכתיבה שלי.

שחרור שליטה הוא נושא כל כך מהותי
ומתוך ההבנה הזו
הוא נבחר להיות
אחד הנושאים הראשונים והמרכזיים
שאתמקד בהם
בבית הספר.

הסביון משחרר את הזרעים והרוח נושאת אותם איתה – הכי שחרור שליטה שיש


הו'אופונופונו


מה זה הו'אופונופונו?

רגע לפני שנדבר על מה זה הו'אופונופונו…

אני רוצה לשאול אותך, האם קורה לך שזה הדיבור הפנימי שלך
(וכן, זה קשור ל-הו'אופונופונו
נגיע לזה בקרוב)

הלוואי ויכולתי… לאהוב את עצמי יותר,
הלוואי ויכולתי… לשפוט את עצמי פחות,
הלוואי ויכולתי… לקבל באהבה את מה שקורה לי,
הלוואי ויכולתי… לדעת שגם הארועים ה"שליליים" בחיי הם הזדמנות..
נשמע דמיוני, בלתי אפשרי, נכון?

מה זה הו'אופונופונו – ואיך זה מאפשר חיים מאושרים
הו'אופונופונו הוא ידע עתיק מהוואי
שמאפשר לנו לקבל את המציאות שאנחנו יוצרים,
גם זו שפחות נוחה ונעימה לנו,
לקבל את עצמנו בפחות שיפוטיות,
לפגוש באופן חדש ומאפשר את קשת הרגשות שלנו,
ולהפוך בעיות להזדמנויות ומצבים מורכבים – לפשוטים.

הידע העתיק הזה היה שמור
לכוהני דת בלבד (קאהונות)
ומי שרצה להעזר בזה
היה צריך להגיע לכוהן ולקבל את עזרתו.

עד שאחת הקאהונות,
מורנה שמה,
קיבלה את המסר והדרך
להעביר את הידע המופלא הזה
לאנשים הרגילים,
שאינם כוהנים.

מאז, קרו הרבה נסים בעזרת ה-הו'אופונופונו,
אחד מופלאים שבהם
הוא ריפוי של אסירים במחלקה סגורה
בכלא שמור,
ע"י רופא פסיכיאטר בשם
דר' אִיהַלֶאַקַלָה הו לן
מחלקה שהיתה רווייה באלימות וקושי
והעבודה בשיטה הביאה למצב
שכמות התרופות הפסיכיאטריות שהאסירים קיבלו
הופחתה משמעותית,
האסירים פוזרו במחלקות הכלא השונות
והמחלקה נסגרה.

אני רוצה לספר לך על מערכת היחסים שלי עם הו'אופונופונו
ועל מערכת היחסים שלי עם "אושר"

בנימה אישית יותר,
אני יכולה לספר לך
שלא ממש האמנתי שאושר אפשרי
בנסיבות החיים המורכבות
שהיו לי

וגם –
שהמפגש הראשון שלי עם השיטה
עורר בי חשדות וחששות:
זה נשמע לי קל מדי,
קל עד כדי חוסר אחריות.

בשלב מסוים,
כשהרגשתי שאני מוכנה "להסתכן"
(אמרתי לעצמי – מקסימום זה יצליח)
פשוט התחלתי "לנקות" על פי מה שידעתי.

כשראיתי שמתחילים לקרות ניסים קטנים
ואז גם גדולים,
הבנתי שאני רוצה להעמיק את ההבנה שלי
בידע הזה.

מאז, כבר כמה שנים שאני מנקה (זה המונח בהו'אופונופונו)
ורואה באופן מובהק את השינויים בחיים שלי,
בתחומים השונים:
במערכות היחסים
ביכולת שלי להתמודד עם משברים
ואני אפילו יכולה להגיד
שיש רגעים לא מעטים
שאני יכולה לקרוא להם
אושר.

הסדנה מתקרבת,
מזמינה באהבה ללמוד את הידע המופלא הזה.

מועדי סדנאות הו'אופונופונו הקרובות:

יפורסם בקרוב

לשמירת מקום

סדנת הו'אופונופונו מתקדמת

מיועדת למי שכבר עבר את הסדנה הראשונה
ורוצה להעמיק את ההבנה
ולקבל עוד רבדים
של התחברות לידע המופלא הזה

מועד נוסף יפורסם בקרוב


תת מודע, מדיטציה, חיים מאושרים ומה שביניהם


איך לרתום את התת מודע לטובתנו בעזרת מדיטציה

מה זה תת מודע?

תת מודע, נשמע קצת מסתורי, נכון?
אז זה נכון וגם לא כל כך נכון.
תת מודע הוא כל מה שאנחנו עושים/חושבים/מרגישים
באופן לא מודע.

זה מיסתורי, כי אנחנו לא מודעים לו (נסתר מאיתנו)
אבל למילה מיסתורי יש גם נופך דרמטי,
וזה לא בהכרח כזה
(למרות שזה בהחלט יכול להיות).

למה אני מתכוונת?
חלק נכבד מהתת מודע מתייחס למנגנונים פיזיים אוטומטיים.
למשל – הנשימה.
כדי שננשום יש לנו מנגנון הפעלה שלם,
שעובד באופן "עצמאי",
אנחנו לא צריכים לחשוב עליו,
כי הוא חלק מהתת-מודע

אבל
התת-מודע הוא גם החלק הלא נודע

שמורכב מהאמונות שאספנו בדרך,
מההסכמים הפנימיים
הלא-מודעים שעשינו עם עצמנו
כדי להגן על עצמנו
ממה שנתפס אצלנו כ"סכנות"

וכדי לעזור לעצמנו לשרוד.

דוגמה להסכמים ואמונות שנעשים בתת מודע

ילד חוזר הביתה מהגן,
יכול להיות שהוא מוטרד בגלל משהו שחבר אמר לו,
ורוצה לספר לאמא,
הוא זקוק מאד לחיבוק שלה.

אבל אמא –
חזרה בעצמה מיום עבודה מתיש.
הבוס צעק עליה,
וכל מה שהיא צריכה עכשיו
זה שמישהו יכיל אותה.
בטח לא
להכיל מישהו אחר…

והילד חווה את זה פעם אחת,
פעם שניה,
ובפעם השלישית שזה קורה
הוא כבר מבין:

אין לי אף אחד ששומר עלי/
אני לבד/
לאמא לא אכפת ממני/
אם לאמא לא אכפת ממני אז
לאף אחד לא אכפת ממני/
ושלל אמונות שאח"כ הוא מסתובב איתן בעולם.
ובגלל שכך הוא מאמין,
כך הוא פוגש את העולם,
והעולם – מגיב בהתאם לאמונות שלו.

וזה עוד בלי לדבר על טראומות "רציניות"
שעברנו בחיים.
(אני לא מזלזלת חלילה בשום טראומה,
להפך -הכוונה שלי היא שגם
ארועים "קטנים"
יכולים להיתפס כטראומה משפיעה מאד
בעיקר על התת-מודע.

למה לנו להשפיע על התת-מודע?

אני שמחה ששאלת 🙂
לתת מודע שלנו יש המון כוח!

נניח שאני רוצה משהו בחיים
למשל זוגיות.

אני רוצה זוגיות כדי לא להיות לבד,
כדי להקים משפחה אולי,
כדי שיהיה לי פרטנר בחיים,
ואני עושה כל מה שאני יודעת
כדי שתהיה לי כבר הזוגיות הזאת:
יוצאת להמון דייטים,
מסתובבת במקומות מתאימים לפגוש
את בן-הזוג האידיאלי

ו… זה לא קורה.

או שאני תמיד מושכת אלי
את ה"לא מתאימים",
או שתמיד זה נגמר לפני שמתחיל,
בקיצור – לא קורה.

במודע – אני רוצה.
אבל מה קורה בתת מודע שלי?

אולי חוויתי את הזוגיות של ההורים שלי,
כקשה, לא נעימה,
לא מכבדת
או אפילו סתם כזאת שלא מאפשרת
לכל אחד מבני הזוג
להיות מי ומה
שהוא רוצה להיות,
ולהרגיש טוב עם עצמו ועם השני?

אם ככה חוויתי את הזוגיות בבית הורי,
התת-מודע שלי ישדר לי אותות
"זהירות! סכנה!"
בכל פעם שאני רק מתקרבת
למצב של פוטנציאל
לזוגיות.

ומכיוון שתפקידו של התת-מודע
הוא בין היתר להגן עלי,
הוא מיד יתגייס למשימת ההגנה
בכל הכוח!

וככה בכל פעם התת-מודע
יתגייס "להגן עלי"
מפני זוגיות מתקרבת,
ולא יאפשר לי ליצור זוגיות.

עכשיו,
אני שרוצה זוגיות,
יודעת שאולי אצטרך לעבוד על עצמי
כדי לא לשחזר
את הזוגיות שהייתי עדה לה
בבית הורי,
ואפילו מוכנה לעשות את זה.

אבל התת-מודע לא מקשיב לחלק הזה,
המודע.
הוא נזעק להגן עלי מהסכנה.

אז איך מעבירים לתת מודע
את המסר החדש,
זה שאומר:
"אני מבינה שיכולה להיות פה סכנה.
אבל אני מודעת לכך,
ולכן אהיה ערנית יותר,
וככה גם אתפתח ואלמד עוד על עצמי"?

תרגול מדיטציה והשפעתו על התת-מודע

השמיעה היא החוש
שעובר באופן הכי ישר למוח,
מבין כל החושים.

לכן, ההשפעה של מדיטציה מגיעה
באופן מהיר וישיר
וככה יש לתרגול מדיטציה  
השפעה עצומה
על המוח
ועל התת מודע.

כשאנחנו משמיעים לעצמנו מסרים
שאנחנו רוצים להעביר
לתת מודע,
באופן קבוע, מתמשך
ובמצב נינוח
(כזה שהמדיטציה עוזרת לנו להיכנס אליו)

התת-מודע לא יכול
שלא להיות מושפע מזה.

ככה
אנחנו עוזרים לעצמנו
להתגבר על אמונות ודפוסים
שנצרבו עמוק בתודעה שלנו,
ומשפיעים באופן חזק, משמעותי ויומיומי
על החיים שלנו,
יותר נכון על האושר בחיים שלנו,
כמובן
בחלק הלא מודע.

מה התועלת של מדיטציה לפני השינה?

כשאנחנו ישנים,
החלק המודע שלנו ישן איתנו.

מי מתעורר ביתר שאת לחיים ?
נכון,
התת-מודע.

כשאנחנו מקשיבים
למדיטציה לפני השינה ממש
יש לזה כמה השפעות מיטיבות:

-אנחנו נרגעים
ומאפשרים בזאת לעצמנו
שינה רגועה יותר,
נינוחה יותר,
שינה שמאפשרת לנו
יותר מנוחה בלילה
ויותר ערנות, מיקוד וחיוניות ביום.

הדבר החשוב הנוסף:

בתרגול המדיטציה לפני השינה
אנחנו "מדברים" באופן ישיר יותר
עם התת-מודע,
מזרימים אליו את המידע
שאנחנו רוצים שהוא יקלוט
בזמן שהוא הכי פעיל,
הכי "בעבודה"

וההשפעה של המסרים
שאנחנו מעבירים בתרגול המדיטציה
לתת מודע שלנו
מתעצמת אפילו יותר.

רוצה להתחיל להשפיע לטובה על התת-מודע שלך
ולא ממש יודע איך?

מזמינה אותך באהבה
לקבל במתנה את המדיטציה שהקלטתי:
"להסכים שיהיה לי פשוט"

 

רוצה לשמוע על עוד דרכים
להשפיע על התת מודע שלך
וליצור חיים מאושרים

 


איך להיות מאושר, איך להיות מאושרת?


איך להיות מאושר? ואיך לעשות מדיטציה קשור לזה?
מה התשובה שלך לשאלה "האם אתה מאושר?"

בדרך כלל, כשאני שואלת
את השאלה הלכאורה פשוטה הזו:
"האם את/ה מאושר/ת"
זה מה שקורה:

אפשרות אחת –
אני רואה איך הגלגלים זזים,
והשאלה מהדהדת עמוק.
כי רוב הזמן,
אנחנו לא רואים את עצמנו כמאושרים,
ורוב הזמן,
אנחנו לא שואלים את עצמנו,
האם אנחנו מאושרים.

האפשרות השניה בדרך כלל מלווה בכעס ותסכול:
איך אפשר להיות מאושרים כש…
כלתי מסיתה את הבן שלי נגדי/
הבת שלי לא מוצאת חתן/
בעלי לא רואה כמה אני משקיעה בבית ולא מעריך אותי/
הבן שלי מבזבז את הזמן שלי בשטויות/
בעבודה לא מעריכים אותי מספיק
וכו'

אפשר להגיד את זה:
שתי התשובות אומרות את אותו הדבר-
אנחנו לא יודעים איך להיות מאושרים בחיים.

מי קובע אם אנחנו מאושרים?

אנחנו רגילים לראות ב"נסיבות",
או מה שאנחנו קוראים
"המציאות"
את מה שקובע אם נהיה  מאושרים.

כשזה ככה,
איך להיות מאושרים בחיים,
זה לא משהו שתלוי בנו,
אלא באנשים אחרים וגורמים חיצוניים נוספים.

אהיה מאושר כשאקבל העלאה במשכורת
והמינוס בבנק יסגר
אהיה מאושרת כשבעלי ישים אלי יותר לב
אהיה מאושר כשיהיה לי יותר זמן פנוי
אהיה מאושרת כשהילדים שלי יעשו שיעורי בית,
יקחו את הבגדים לכביסה
ויורידו את הזבל.

אבל כשזה ככה,
זה לא אפשרי
להיות מאושרים בחיים
לפני שכל זה מתגשם.

איך אפשר להיות מאושר עם כל מה שקורה לי ומסביבי?

אני מסכימה איתך,
קשה מאד לראות איך להיות מאושרים
כשאנחנו מאפשרים למה שקורה לנו
ולמה שמסביבנו
לקבוע את מידת האושר שלנו.

אני שומעת המון את האמירות:
איך אפשר להיות מאושר
עם המצב הבטחוני, עם המצב הכלכלי,
עם בעיות הבריאות,
עם הדאגה ל… (אמא, בן, אח, בן-זוג…)
או אפילו סתם,
לא משהו ספציפי אלא אורח החיים המתוח
שאנחנו רגילים אליו
והדאגות שרובנו רגילים להרגיש
כמעט קבוע.

הבשורה הטובה היא,
שאפשר להיות מאושרים בחיים.

וזה הרבה יותר בידיים שלנו
לחיות חיים מאושרים
ממה שאנחנו רגילים לחשוב.

"האם אתה מאושר?" מי ומה משפיע על התשובה לשאלה?

אם קראת עד כאן,
בטח כבר הבנת,
שהתשובה על השאלה
"מי משפיע על האושר שלי"
היא לא אחרת מאשר –
אני.

רוצה לדעת איך לחיות חיים מאושרים?

זה הרגע להבין שיש לך קשר לזה,
ויש דברים שאפשר לעשות
כדי לגרום לזה לקרות
(יש גם דברים שרצוי לא לעשות, אבל זה לפעם אחרת).

וזה גם הרגע לבחור.
לבחור לאפשר לעצמך חיים מאושרים.

הבחירה באושר היא הצעד הראשון.

ועכשיו –
לשאלה איך להיות מאושר בחיים.
או במלים אחרות:
כלים לחיים מאושרים.

יש לא מעט כלים לאושר.

אני אתמקד פה באחד מהם,
משמעותי, עוצמתי
ומאפשר במיוחד:

תרגול מדיטציה באופן קבוע.

למה לי תרגול מדיטציה?/האם לתרגול מדיטציה יש השפעה מיידית?

יש מחקרים שמוכיחים
שתרגול מדיטציה חד פעמי
משפיע לטובה באופן זמני
על מצב המתח.

ירידה משמעותית ברמות הקורטיזול (הורמון המתח)
ועליה ברמת הסרוטונין (הורמון האושר).

וזה רק מתרגול מדיטציה חד פעמי.

כשמתרגלים מדיטציה באופן קבוע,
קורים שינויים מרחיקי לכת
שקשה לפעמים לתאר:

תרגול מדיטציה באופן קבוע
הופך אותנו לשלווים יותר,
ובתחושה גדולה יותר של רווחה ושליטה בחיים.

אנחנו מאוזנים יותר רגשית
(כלומר, גם ארועים חיצוניים פחות מטלטלים אותנו),
אנחנו חיוביים יותר,
מערכת החיסון מתחזקת,
רמת הדלקתיות בגוף יורדת

ואפילו –
חלקים מסוימים במוח של מי שעוסק בתרגול מדיטציה
באופן קבוע
מתפתחים וגדלים יותר מהממוצע.

איך תרגול המדיטציה יכול לעזור לי להיות מאושרת?

איך יראו החיים שלך כשתהיי יותר רגועה?

איך תרגיש כשתהיה פחות במתח ביומיום שלך?

וכשהבריאות תשתפר,
ונקודת המבט שלך על החיים שלך,
על עצמך ועל אחרים, ועל מה שקורה לך,
תהיה חיובית יותר?

נכון, ההרגשה הכללית תהיה טובה יותר,

והחיים יהיו מאושרים יותר.

וזה יתאפשר לך באמצעות תרגול מדיטציה.

או, קיי, הבנתי, תרגול מדיטציה יכול לעזור לי להיות מאושר בחיים, אבל – איך לעשות מדיטציה?

יש כמה דרכים לעשות מדיטציה.

יש מדיטציה שמתמקדת בנשימות.

יש מדיטציה שמתמקדת בניקוי הראש ממחשבות,
מתוך חיפוש אחרי השקט.

ויש מדיטציה שמתמקדת דווקא
בלהביא למודעות את כל הקולות או המראות.

יש מדיטציה שמתמקדת בהקשבה למחשבות,
הרגשות והקולות הפנימיים והעלאתם למודעות

ויש תרגול מדיטציה מונחית –

שמקשיבים בה למישהו שמנחה אותך
צעד אחר צעד.

בתרגול מדיטציה מונחית,
אפשר להתמקד במשהו כללי יותר
כמו להרגיע את הגוף או המחשבות,

ואפשר גם להתמקד בדברים ספציפיים שרוצים
לשחרר, להפנים, לשנות, לשפר
ואפילו לרפא בחיים.

גם אני רציתי לדעת איך להיות מאושרת בחיים

פעם, מזמן,
חשבתי שאהיה מאושרת כשיהיו לי כל מני דברים:

כשיהיה לי מספיק כסף,
כשבן הזוג שלי יתנהג אלי כמו שאני רוצה,
כשלא יהיו יותר בעיות עם הילדים,
ובקיצור –
תליתי את התסכול שלי
ואפשר אפילו לומר את האומללות שלי
(כי זה מה שזה היה אז)
בגורמים חיצוניים.

האשמתי אנשים ומצבים באומללות שלי,
בלי להבין שאני פשוט לא יודעת
איך להיות מאושרת בחיים.

במקום להביא את תשומת הלב שלי
פנימה, לתוכי,
ולשאול את עצמי
אם אולי לזה שאני מאשימה את העולם
(או במלה אחת, קרבן)
יש קשר לזה

שאני לא יודעת איך להיות מאושרת בחיים.

בתקופת האומללות שלי
שמעתי וקראתי שתרגול מדיטציה יכול לעזור.

אבל לקח לי הרבה זמן
עד שהבאתי את עצמי לזה,
וגם אז,
עד שהפכתי את זה להרגל ודרך חיים
לקח זמן.

זה לא קרה ביום, גם לא בשבוע,
אבל –

לאחר תקופה שבה הצלחתי
להיות מחויבת לתרגול מדיטציה באופן קבוע,
התחלתי לראות שינויים דרמטיים.

הקורבנות והכעסנות
התחלפו בסבלנות וחמלה,
המתח פינה את מקומו לרוגע,
והסבל –
עם הזמן התחלף
באושר.

אני לא יודע איך לעשות מדיטציה

הגעת עד כאן, חשוב לך לדעת
איך להיות מאושר,
וזה הזמן לצעד הראשון.

אני יודעת,
אף אחד לא יודע איך לעשות מדיטציה עד ש…
מתנסים, מתרגלים ו-יודעים.

לכן אני מציעה להתחיל
בתרגול מדיטציה מונחית.

זאת בדיוק הסיבה שאני נותנת לך במתנה
את המדיטציה שהקלטתי
"להסכים שיהיה לי פשוט".

כי תכל'ס,

מי לא רוצה שיהיה לו יותר פשוט בחיים?
ומי לא רוצה לדעת איך להיות מאושר.

מזמינה אותך באהבה להתחיל, בחמש דקות ביום
שיכולות לעשות הבדל גדול בחיים שלך!

(בטוחה שאפשר למצוא אותן,למרות העומס.
למשל –
לוותר על חמש דקות צפיה בטלוויזיה)

לקבלת המדיטציה השאר פרטים כאן