למה כוח רצון הוא לא העניין ביצירת הרגלים שנשארים


לפני שנענה על השאלה למה כוח רצון הוא לא העניין
בואו נדבר על הקושי שביצירת הרגלים חדשים
וכמה לא קל לשמר את כוח הרצון לאורך זמן.

הסצנה שלפניך מציירת רגע מתוך מערכת היחסים בין כוח הרצון
לבין… ההרגלים החדשים שאנחנו רוצים ליצור,
מן הסתם כולנו יכולים למצוא את עצמנו במצב כזה או דומה לזה.

כל מוצ״ש אני יושבת על הספה, מבטיחה לעצמי שממחר
אני מגייסת את כל כוח הרצון שלי ומתחילה…
מתחילה לעשות פעילות גופנית
משנה את הרגלי האכילה שלי
מטפלת בניירת ומסדרת אותה במקום בלי שתצטבר בערמה
מתרגלת מדיטציה כל בוקר
אוספת את כל מה שהוצאתי היום מהמקום ומחזירה.


אז גייסתי את כוח הרצון שלי, הבטחתי לעצמי ו…
מה עכשיו?
או מה באמת יקרה ביום ראשון בבוקר?

יכול להיות שביום ראשון בבוקר אני עוד אזכור את ההבטחה לעצמי
אזכר בגיוס כוח הרצון שלי
ואקיים את ההבטחה שלי מתוך תחושה של מאבק
ושל ניסיון להימנע מהחוויה שאני מאכזבת את עצמי.

האם אצליח להמשיך ולהתמיד,
מדי יום לגייס בכל הכוח את כוח הרצון שלי?
מה יקרה ביום שלישי? ובכמה ימים שאחרי?

מחקרים מראים שרוב ההבטחות לעשות שינוי בהרגלים
מתמוססים כעבור זמן ממוצע של עד שבועיים.

כן, ליצור הרגלים חדשים יכול להיות ממש קשה
גם אם אנחנו ממש משתדלים לגייס את כל כוח הרצון שלנו.

למה זה כל קשה?

ולמה מאבק בכל כוח הרצון עדיין לא פותר לנו את הקושי?

יש לזה סיבה טובה, והיא לא קשורה לכוח הרצון,
היא קשורה למנגנונים הישרדותיים שלנו.

בלי להכנס להסברים ארוכים ומתישים
אני רק אספר שלמרות שיש לנו רצון לעשות שינוי וליצור הרגלים מיטיבים
יש בנו חלקים נוספים, שמגלים התנגדות לרעיון.
אחרת זה לא היה לנו קשה ליצור הרגלים חדשים.


יש בנו חלק אחד ספציפי שמתנגד ליצירת שינויים,
והוא חלק פרימיטיבי, המוח הקדום,
שיש לו תפקיד מאד מאד חשוב:
לדאוג שנישאר בחיים.

המוח הקדום, המכונה גם מוח הזוחלים
לא מתענין אפילו קצת מה שלומנו ואיך אנחנו מרגישים
מה אנחנו רוצים שיקרה לנו
ואיזה הרגלים אנחנו רוצים ליצור בחיים
כדי שיהיה לנו יותר טוב
כדי שנהיה יותר בריאים, יותר רגועים, יותר שלמים עם עצמנו.

כל מה שמעניין את המוח הזה הוא –
שנישאר בחיים, שנשרוד.

המוח הזה עובד ככה:
עשיתי משהו פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית,
נשארתי בחיים אחרי כל פעם כזו –
זה עובד! המשהו הזה שעשיתי נתפס כ״נכון״
למערכת ההשרדות הזו, ולכן אין שום סיבה לשנות את זה.
ולהפך – כל ניסיון לשנות את זה
נתפס כאיום על המערכת הזו, שעובדת כל כך קשה וחזק
לשמור אותי בחיים.

עכשיו בואו ניקח את זה להרגלים שלו-
יש לי הרגל לקום מאוחר כל בוקר,
מוח הזוחלים שלי מבסוט – אני עדיין חי עם ההרגל הזה.
אני רוצה להתחיל לקום מוקדם
מוח הזוחלים נכנס לכוננות התגוננות,
משהו משתנה, כלומר משהו מאיים עלינו,
חייבים לעשות הכל כדי לעצור את זה!

זאת הסיבה ששינוי הרגלים
על בסיס גיוס כוח הרצון
ירגיש לנו כמו מאבק שאנחנו צריכים להילחם בו.

מה קורה כשכוח הרצון שלנו נלחם במוח הזוחלים לאורך זמן?

כשאנחנו מגייסים את כוח הרצון שיאבק במוח הזוחלים
ומצפים ממנו שיעשה את זה לאורך זמן,
כי הרי הרגלים זה עניין מתמשך
קורים כמה דברים:

הראשון – אנחנו נתונים בתודעה של מאבק.
מתקיימים בנו שני כוחות מנוגדים
(הצורך של מוח הזוחלים מו הרצון שלנו ביצירת הרגלים חדשים).

השני – אנחנו משתמשים בהמון משאבים
כדי להילחם את המלחמה הזו, של הכוחות המנוגדים.

השלישי – כמו שקורה כשנדרשים להשתמש
בזמן קצר בהמון משאבים –
אנחנו מתישים את עצמנו במאבק.

בשלב הבא בדרך כלל נתחיל לזייף – פעם כן ופעם לא, לדחות
לוותר לעצמנו, ולהיכנע
לכוח המאוד חזק של מוח הזוחלים
ונחזור להבטיח לעצמנו ש
״ממחר״, ״מיום ראשון״, ״בחודש הבא״ וכו׳.

ומכאן הדרך קצרה לשרשרת של מחשבות שופטות על עצמנו.
מחשבות לא נעימות, ובטח שלא מקדמות.
אולי אפילו נדבר אל עצמנו לא יפה במילים כמו
״לוזרית״, ״חסרת אופי״, ״בלי כוח רצון״
שפה שלא היינו משתמשות או משתמשים בה
כלפי אף אחד אחר,
בטח לא מישהו שאיכפת לנו ממנו.

הבנו שגיוס כוח הרצון לא יעזור לנו ליצור הרגלים שנשארים לטווח ארוך,
אז מה כן יעזור?

מכיוון שכבר ברור לנו שכוח הרצון
לא יוכל להיות הכוח המניע לאורך זמן,
ולא יוכל להיות חזק יותר
ממוח הזוחלים שרוצה להשאיר אותנו בחיים
ע״י היצמדות להרגלים הישנים, אלו שכבר קיימים,
אנחנו צריכים למצוא את הדרך לרתום את מוח הזוחלים
לרצות יחד איתנו לעשות את השינוי.

בעצם הרעיון שמוח הזוחלים ירצה לעשות שינוי
וליצור הרגלים חדשים יש סתירה-
הוא הרי רוצה לשמר את הקיים!

ומכיוון שהוא באמת לא יעשה לנו את הטובה הזו
ולא משנה כמה יפה נדבר איתו
וכמה נסביר לו שההרגלים שאנחנו רוצים ליצור
הם חשובים ויעשו לנו טוב,
וגם לא יעזור שנבקש ממנו בעדינות להרפות קצת
מהאחיזה בהרגלים הישנים,
מה שאנחנו צריכים לעשות זה –
לגרום לו להבין ולהשתכנע שאנחנו בטוחים,
כלומר שהקיום שלנו בטוח
גם כשאנחנו נוטשים הרגלים ישנים
לטובת הרגלים חדשים שאנחנו יוצרים לעצמנו.

כמו עם בני אדם,
ביטחון הוא תנאי בסיסי כדי לגרום לשיתוף פעולה
עם משהו שאנחנו רוצים לעשות,
ובשביל יצירת הרגלים מיטיבים אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה
של כל החלקים שבנו –
אלו שממש ממש רוצים בשינוי
ואלו שממש מתנגדים, אחד חזק בהם הוא מוח הזוחלים
(מן הסתם לכולנו יש עוד חלקים, אבל נניח לזה לעת עתה)
ליצירת ההרגלים המיטיבים. 

איך גורמים למוח הזוחלים ההישרדותי להרגיש בטוח
כשאנחנו עושים שינוי בהרגלים שלנו ולשתף איתנו פעולה?

מכירים את הסרטים על התלמיד שהיה הכי מפריע בכיתה?
כל המורים רבו איתו, סילקו אותו מהשיעורים
היה ברור שאין לו שום מוטיבציה להתנהגות הרצויה בבית הספר
עד שהגיע מורה אחד שהתחיל לשים לב לאליו, להקשיב לו
ומתוך ההקשבה הבין מה הוא צריך, הראה לו שהוא מאמין בו
והתלמיד ה״מופרע״ התגלה ככזה שמשתף פעולה
אם רק מקשיבים לו ונותנים לו תשומת לב לא שופטת.

אז ככה אנחנו רוצים להיות עם מוח הזוחלים שלנו.

אנחנו רוצים שהוא ידע שאנחנו מקשיבים לו.
וגם שהוא ידע שאנחנו מעריכים את העבודה הקשה שהוא עושה
בלשמור עלינו.
אנחנו רוצים שהוא ידע שאנחנו נזוז לעבר ההרגלים החדשים בקצב כזה
שיאפשר לו להרגיש בטוח,
וכל הזמן נבדוק איתו מה שלומו ומה הוא צריך מאיתנו,
ושאם לרגע הוא מרגיש לא בטוח
נעצור וניתן לו את מה שהוא צריך מאיתנו
את אותה ההקשבה, תשומת הלב,
האטת הקצב שלה הוא זקוק.

יכול להיות שזה נשמע לך לא לגמרי ברור
איך מקשיבים למוח הזוחלים, ולחלקים האחרים שמתנגדים
ואני ממש יכולה להבין את זה.


ההקשבה הזו, לחלקים המתנגדים
כשאנחנו רוצים ליצור הרגלים חדשים מיטיבים
היא משהו שאנחנו לא מורגלים בו,
להפך, אנחנו רגילים ״להיכנס בעצמנו בכל הכוח״.

זוהי הקשבה שמבוססת על תשומת לב נוכחת ולא שופטת 
ברגע ההווה – תשומת לב שאותה אנחנו לומדים לתרגל וליישם
תוך כדי האטה, התבוננות מחודשת
ותוך כדי שאנחנו שואלים שאלות שקודם לא ידענו לשאול.

ההקשבה הזו היא אחד התנאים הבסיסיים
ליצירת ביטחון אצל החלקים המתנגדים בנו לשינוי,
ובטח לחלק של מוח הזוחלים.
וזהו רק חלק אחד חשוב ומשמעותי
ביצירת הרגלים חדשים ומיטיבים שנשארים,
מתוך הקשבה ובנחת
ובלי להיכנס למאבק של הכוחות המנוגדים שבנו.

זהו חלק אחד מתוך גישה שלמה ותוכנית שלמה
שיצרתי ליצירת הרגלים מיטיבים שנשארים.

אני, בטטת כורסה בדימוס, אחרי ריצה
לא תודות לכוח הרצון אלא לבחירה ביצירת הרגלים חדשים בנחת והקשבה

רוצה לקבל את המדריך שכתבתי
״חמישה דברים שכדאי לדעת כשרוצים ליצור הרגלים מיטיבים״?
השאירו פרטים כאן וכתבו את המילה ״מדריך״

ואם כבר בוער לך להתחיל את השינוי
וליצור בחייך הרגלים מיטיבים שנשארים, ובנחת –
כל הפרטים על הקבוצה הקרובה כאן (להשאיר פרטים ואחזור) 

 ועוד משהו –
אפשר להתחיל כבר עכשיו ליצור הרגל של
תרגול מדיטצית מיינדפולנס קצרה של תשומת לב לנשימה

כאן


תודעת שפע והרגלים שעושים שפע


לפני שמדברים על הרגלים שעושים שפע, נהיה רגע בתודעת שפע

תודעת שפע לא נולדת ברגע.
הרגלים שאנחנו מיישמים ועושים בחיים הם חלק
מתהליך של יצירת תודעת שפע.
אני יודעת שאם יש הרגלים שעושים שפע
אנחנו כבר ממש רוצים לדעת מה הם,
כדי לממש אותם וליצור שפע בחיינו,
וזה הגיוני ממש.

אבל רגע אחד, לפני שאנחנו עוברים ל״איך״ ול״עושים״
שאלו מילים של עשייה, כלומר Doing,
בוא ניתן לעצמנו רגע אחד לחוות שפע,
להיות בהוויה של שפע
ולאפשר למערכת שלנו להיות בתדר של שפע.

כי שפע זה מעבר למצב, שפע זה תדר
ומצב הוויה.

אז בואו וניתן לעצמנו להיות בתודעת שפע

תודעה של שפע מתחילה בנו
בלי קשר למה שקורה ב״מציאות״ שלנו, בחוץ.

נשב לכמה דקות במקום שקט, נעצום את העיניים
ובלי להתייחס למילה שפע,
פשוט נסרוק ונציין לעצמנו את הדברים שיש בחיינו עכשיו, ברגע הזה
שאנחנו מודים עליהם.


להודיה יש כוח עצום,
היא מגדילה את תודעת היש שלנו, היא מטהרת ומזככת
ובנוסף, הפניית תשומת הלב להודיה מזכירה לנו
שיש לנו הרבה יותר ממה שנראה לנו בדרך כלל
וגם יכולה להזכיר את מה שחשוב באמת.

השפע נמצא בכל מקום, גם בדברים הקטנים

שפע

הנטיה שלנו היא בדרך כלל להודות על ״האבנים הגדולות״ של החיים –
זוגיות, משפחה, בית, פרנסה, בריאות ודומיהם.
אני מזמינה אותך כאן לרדת לרזולוציה הרבה יותר מפורטת,
ולשים לב לדברים ה״קטנים״
שאולי אנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם,
אבל הם לא בהכרח באמת קטנים,
וכשאנחנו נותנים להם תשומת לב
אנחנו רואים כמה הם תורמים לתודעת ה״יש״ בחיינו.

זה יכול להיות רגע אחד שהיה לי בו נעים במיוחד
שיר ששמעתי ונגע בי
ספר שקראתי,
שיחה עם אדם קרוב או רחוק שנעמה לי,
מידע חדש שנחשפתי אליו ומעניין אותי
ארוחה טעימה ומזינה (או שלא) שאכלתי,
בילוי זמן במקום שאוהבים (טבע, ים או כל מקום אחר)
ואלו יכולים להיות דברים ״ארציים״ כמו
המזגן בבית שעוזר לי להרגיש חם בחורף ונעים בקיץ
הוויז שעוזר לי להגיע ממקום למקום בקלות
הדברים שנראים לנו כל כך מובנים מאליהם
אבל כשאין אותם – אנחנו מרגישים בחסרונם,
כמו למשל חשמל בבית
(מזמינה אותך להזכר בהפסקת החשמל האחרונה,
וכמה זה שיבש ומה נדרש ממך כדי להתגבר על זה…)

ויש עוד כל כך הרבה בכל רגע נתון…
דברים קטנים וגדולים
שהם חלק מה״יש שלנו
ותשומת הלב שלנו אליהם יחד עם הודיה
יוצרת בנו תודעה ותדר של שפע.

ומכיוון שאנחנו בעניין של תודעת שפע והרגלים –
הנה הרגלים שעושים שפע –

אז מכיוון שאנחנו רוצים לסגל לעצמנו תודעת שפע והרגלים שעושים שפע
הנה הצעה להרגל שמעצים את תודעת השפע שלנו –
אכן – הודיה.
בסוף כל יום
אני מזמינה אותך לעשות רשימה
של חמישה דברים שברצונך להודות עליהם.
שוב – אין גדול מדי או קטן מדי.

אם נסתכל סביבנו
נוכל לשים לב שאנשים שיש להם הרגלים מיטיבים קבועים
בדרך כלל גם יוצרים שפע בחייהם.

כמובן זה לא תמיד ולא אחד לאחד,
אבל בהחלט יש קשר בין הרגלים מיטיבים
לבין יצירת תדר ומצבים שיוצרים ומאפשרים שפע בחיים.

למה ואיך הרגלים מיטיבים תומכים בשפע

מכירים את הבדיחה על ההוא, לא משנה מאיזו עדה,
שבכל יום היה הולך לכותל, מתפלל ושם פתק
ומבקש מבורא עולם שיתן לו לזכות בפרס הראשון בלוטו?

בבדיחה, המלאכים באים לבורא עולם
ואומרים לו – בחייאת, בורא, תן לו כבר פעם אחת לזכות,
והבורא עונה להם –
אני ממש רוצה, אבל הוא חייב פעם אחת לפחות גם למלא לוטו.

אז יש הרגלים כמו הודיה (או תפילה)
שהם הרגלים שהם רק של הוויה,
אבל מצב של הוויה לא נועד אך ורק לשם ההוויה.
להוויה יש ביטוי גם בעולם הפיזי.

דוגמאות לזה –
אדם שמרגיש שפע יכול להיות נדיב,
לפעמים הוא יבחר לתרום או להתנדב
אבל גם בלי זה, ״סתם״ להיות אדיב ונעים לסביבתו
מעצם תודעת השפע שלו,
לתת מחמאות, מילים טובות ותשומת לב נדיבה –
וזה לא יהיה כרוך מצידו במאמץ גדול,
כי התודעה שלו והתדר שלו כבר שם
והביטוי בעולם הפיזי, ה״חיצוני״ הוא המשך ישיר
של התודעה והתדר.

אם מישהו מבקש ממני עזרה כלשהי
והתודעה שלי היא של שפע
יהיה לי קל להענות לו (כמובן מבלי לבטל את צרכי ורצונותי)
מתוך תחושה שזה לא פוגע בי, לא גורע ממני.

אז הבנו שיש הרגלים מיטיבים כמו הודיה
שתומכים בתודעת השפע שלנו
אבל איך עוד הרגלים מיטיבים תומכים בשפע?

איך למשל הרגלים של תרגול מדיטציה, פעילות גופנית, סידור בית/מרחב עבודה,
תזונה בריאה וקשובה יותר, הרגלי עבודה והרגלים נוספים
תורמים לתודעת השפע שלנו?

אחד הדברים שחסרים לנו בתודעת שפע
זה תחושה ש״יש מספיק״
ושגם אם כרגע אנחנו לא בדיוק יודעים איך ומאיפה, יהיה.

כשאנחנו מרגישים שאין לנו מספיק זמן
כדי לסדר את הניירת שלנו
או כדי לארגן את חדר העבודה או השינה או כל מרחב אחר
אנחנו במסר לעצמנו – אין לנו מספיק זמן.
גם תודעת אין מספיק זמן היא תודעה של חסר, והיא הפוכה מתודעת שפע.

יש אימרה על תרגול מדיטציה
שכל אדם זקוק ל 20 דקות תרגול ביום,
ומי שאין לו 20 דקות – צריך לתרגל מדיטציה שעה ביום.

אנחנו מבינים מזה שתודעת היש לי או אין לי זמן

הוא הרבה יותר מצב תודעתי
ולכן כדאי לנו מאד לתרגל תודעת ״יש״ גם במונחים של
הקדשת זמן להרגלים מיטיבים כמו מדיטציה
אבל ממש לא רק מדיטציה.

ועוד עניין על תודעת שפע והרגלים-
כשאנחנו מסדרים מרחב,
אנחנו יכולים לפנות (לזרוק, למסור, לתרום או למכור)
דברים שלא משרתים אותנו יותר
ובכך להעביר לעצמנו מסר
שיש לנו מספיק, שלא יחסר לנו מזה
ושאנחנו סומכים על עצמנו ועל תודעת השפע שלנו
שאם מתישהו נזדקק לזה, יהיה לנו.

הרגל של טיפול בניירת או סידור מרחב,
או השלמת משימות
מפנה הרבה מאד מקום בתודעה שלנו.
איך זה עובד?
כשאנחנו צוברים ניירת, חפצים או משימות שמחכות לטיפול שלנו
ואנחנו דוחים את הטיפול בהם
אנחנו לא באמת חופשיים מהם.

איפשהו במקום כלשהו בתודעה שלנו
זה כל הזמן יושב, גם אם אנחנו לא מודעים לזה
ולכאורה עסוקים בדברים אחרים, וכאילו ״שוכחים״ מזה,
יש איזשהו חלק בתודעה שלנו שמחזיק את זה,
ולא רק מחזיק את זה אלא זה גם מעיק עלינו באופן
שכמעט קשה לנו להבחין בו, אבל זה כל הזמן שם,
זה לא הולך לשום מקום.

זה אולי לא הכי נעים להכיר בזה,
אבל –
משהו שתופס מקום בתודעה שלנו
ואין לו שימוש
ולפעמים אפילו לא רק שאין לו שימוש
גם גורם לנו להרגיש לא בסדר, לא מספיק, עצלנים או דחיינים –
תופס מקום בתודעה שלנו,
ומצמצם את תודעת השפע והחופש שלנו.

ושתי התודעות האלו – תודעת שפע ותודעת חופש
מאד מאד קשורות זו לזו.

איזה עוד הרגלים מיטבים משפיעים על השפע שלנו?

גם ההרגלים המיטיבים שקשורים ישירות בנו
כמו שינוי הרגלי תזונה, והרגלים של פעילות גופנית
משפיעים על תודעת השפע שלנו.

כשאנחנו מיטיבים עם עצמנו ע״י הרגלים שעושים לנו טוב
בגוף, בתודעה ובלב,
אנחנו למעשה מעבירים לעצמנו מסר
שאנחנו מספיק חשובים לעצמנו
ומרגישים ראויים להקדיש לעצמנו
את תשומת הלב הזו, הזמן והמשאבים הנוספים
שנדרשים כדי לקיים את ההרגלים האלו.

עצם המסר הזה כבר מרחיב את תפיסת האני שלנו
ועוזר לנו להרגיש ראויים יותר.

ומצד שני – כשאנחנו מצליחים להתמיד במשהו
שעד היום היה לנו קשה להתמיד בו ומאד רצינו
אנחנו עוברים ממצב של הטלת ספק בעצמנו, תחושות אשמה וחוסר יכולת
וקושי להעריך את עצמנו במקום הזה –
למצב של סיפוק מעצמנו, הערכה הולכת וגדלה לעצמנו,
ליכולות שלנו ולמסוגלות שלנו –
וזה מעצים עוד את התחושה והתודעה שאנחנו ראויים.

מאיזה כיוון שלא נסתכל על זה –
יצירת הרגלים מיטיבים מעצימה את חווית הראויות שלנו
ויחד איתה
הולכת וגדלה תודעת השפע שלנו.

יש עוד קבוצה של הרגלים מיטיבים
שלא נגענו בה
ואלו הרגלי תודעה לאורך היום –
איך אני מגיבה, איך אני מפרשת את מה שקורה לי,
מה שנאמר לי וגם את איך שאני פועלת ונוהגת ביומיום –
וזה כבר עניין נוסף שגם הוא
בהחלט תורם ומעצים את חווית ותודעת השפע,
ויש לו קשר הדוק להרגלים מיטיבים.

רוצה להתחיל ליישם הרגל של מדיטציה? (אחד ההרגלים החשובים בעיני)
להתחלת הרגל מיטיב של תרגול מדיטציה – קישור

לפעילות הקרובה של סדנת שפע – כאן


לקבלת פרטים על הפעילות הקרובה של הרגלים מיטיבים
שעושים שפע ועוד הרבה טוב חייים – כאן