"איך אני מקנאת באנשים שיש להם בטחון עצמי. לפעמים נראה לי שאני האדם עם הבטחון העצמי הכי נמוך בעולם"
במילים האלה פתחה ע' את השיחה הראשונה שלנו.

אח"כ היא פירטה: זה לא רק שאין לי בטחון עצמי. זה גם מוצדק – אני לא מצליחה להתבטא כמו שאני רוצה, אני לא מצליחה להרגיש כמו שאני רוצה בחברה, בגלל שאני לא מספיק בטוחה בעצמי".

שאלתי אותה אם היא בטוחה שזה מוצדק, או שאולי מדובר בביצה ותרנגולת. היא באה מנקודת מוצא של חוסר בטחון בעצמה, ביכולות שלה, ואז, הנבואה שמגשימה את עצמה מתרחשת. בפעם הבאה שהיא מתנסה בסיטואציה כזו או דומה, הזיכרון של הפעם הקודמת, "מצדיק" את תחושת חוסר הבטחון שלה בעצמה.

מכירים את השיר "הילדה הכי יפה בגן"?
"כשהיא מחייכת גם אני מחייכת,
וכשהיא עצובה, אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה, כשאת הילדה הכי יפה בגן"
מתוך "הילדה הכי יפה בגן" / יהונתן גפן

לא רק עצב, אלא גם חוסר בטחון, לא קשור לנתונים אובייקטיביים. האדם הכי יפה, הכי מוכשר, הכי חכם, יכול להרגיש חוסר בטחון, והפחות יפה, מוכשר וחכם ממנו בהרבה יגיע לכל מקום מצויד בבטחון עצמי מעורר קנאה.

לשמחתנו, מדובר בתחושה, בחוויה אישית ולא במצב אבייקטיבי. המצב של ע' היום שונה לחלוטין. היא מביאה את עצמה מבחירה למצבים שבעבר נמנעה מהם, בשל חוסר הביטחון שהרגישה. היא מצליחה להנות במצבים שבהם היתה במתח שהעיב על כל הווייתה, ובנוסף, חווה הרבה יותר הצלחות בחיים. בטחון עצמי, גם אם אין לנו אותו כרגע, ניתן ליצור.
מזמינה גם אותך להצטרף אלי, למסע של יצירת הבטחון העצמי שלך.