שיעור בשליטה ושחרור שליטה – הפוסט השלישי


שחרור שליטה
הוא בסיס למסע מוצלח?

זה תלוי
איזה סוג של מסע
ואיזה סוג של שליטה
וכן, איזה סוג של שחרור שליטה.

נגיד שהמסע הוא
טיפוס על האוורסט –
צריך לתכנן הכל מראש
להיות מוכנים לכל הפתעה
שבגדול זה לגמרי להיות בשליטה
וגם כשיש הפתעות או תקלות
כמו מזג אוויר קשה
או כל תקלה אחרת שיכולה להיות
המטפס רוצה להיות
במקסימום מוכנות
כדי להיות
במקסימום שליטה על המצב.

שחרור שליטה הוא פשוט לא אופציה.
זה הכרחי, קיומי ממש.

ועדיין יש הפתעות, ללא ספק.
אני בטוחה שגם המטפס המנוסה ביותר
פוגש מצבים שאולי
הוא לא היה מוכן אליהם
והגמישות שלו,
המוכנות שלו לקבל מצבים חדשים
לא צפויים
היא הכרחית לא פחות
מלהיות מוכן עם כל הציוד הנדרש.

וכשיוצאים למסע כמו זה שאני יצאתי אליו,
של הקמת בית ספר
שמביא את הידע שלי בפורמט
או אריזה חדשה?

יש מעט מאד שליטה
והרבה מאד סקרנות.

בפגישה שהיתה לנו לפני כשבוע
דיברנו על מה מתוכנן
להיות בבית הספר.

על המדיטציות, הטיפולים הפרטניים
הסדנאות והקורסים שיהיו,
ואמרתי לה שעוד לא מצאנו את הדרך
לשלב את מטבעות התדרים.

היא שאלה אותי על סדנה
שבה אני מלמדת
את העבודה עם מטבעות התדרים
ואמרתי לה שמזמן מתוכננת כזו
ועד היום לא קרתה.

עוד קצת גלגולים בראש ועל הלשון
והיא אומרת לי:
את הולכת לעשות סדנה כזו.
זאת תהיה חגיגת הפתיחה של בית הספר.
סבבה, אני עונה.
היא שואלת אם אני לא נבהלת
ואני עונה שאני בסדר.

ואז היא אומרת –
את קולטת מה הולך להיות?
ואת רגועה?

ואני עונה שכן, אני רגועה
הכל בשליטה
כבר עשיתי סדנאות בעבר.

וכשאנחנו מתחילות
לדבר על הפרטים הטכנים
היא מבינה
שאני לא מבינה
שזה הולך להיות ריטריט.
וכשהיא אומרת את זה
קורה משהו מדהים,
לגמרי מחוץ לאזור השליטה שלי:

יחד עם מידה מכובדת של בהלה,
מצטיירת תמונה שלמה, מפורטת ובהירה
של איך זה נראה
של כל מה שהולך להרכיב
את הריטריט הזה,
ואני מבינה שאם זה כל כך ברור
זה פשוט נכון.

את הפרטים על הריטריט
אני אספר בקרוב
כשהפרטים הטכניים של מקום וזמן
יהיו סגורים.

אבל בינתיים,
אני מתנועעת בין שני הקצוות
של הצורך בשליטה
לבין ההבנה ששחרור שליטה
הוא תנאי הכרחי
כדי לאפשר לדברים לקרות.

יש את מה שבשליטתי
כמו לחפש מקום,
ויש את מה שלא בשליטתי
כמו למצוא את המקום.

בהו'אופונופונו,
שיטה נהדרת שאני מלמדת
אחד הדברים המהותיים
הוא לשחרר שליטה
בקשר לתוצאה הרצויה.

אני לגמרי מסכימה עם זה
ומאמינה שזה הדבר הנכון גם עבורי:

אני עושה את מה שאני יודעת ויכולה
וכשאני מצליחה להיות
במצב של שחרור שליטה
הדרך מתגלה לי
במלוא הדרה.

שחרור שליטה
הוא אחד השיעורים החשובים בחיים.
עבורי הוא שיעור שהתחיל מזמן
ועדיין ממשיך,
וכנראה ימשיך איתי עד הסוף.

רוצה לומר –
הרבה פעמים אין לנו שליטה
במה שקורה במציאות שלנו,
ואנחנו יכולים להאבק ולנסות למצוא את השליטה
אבל לרוב מה שיקרה בפועל
הוא שנתיש את עצמנו
ונמצא את עצמנו בתסכול.

השליטה היחידה שיש לנו תמיד
(וגם זה דורש למידה והתפתחות בד"כ)
היא –
איך אנחנו פוגשים את המציאות.

גם כשאני כותבת את הפוסט הזה
אין לי שליטה
על מי יקרא אותו
ואיך זה יתפרש אצלך.
יש לי שליטה רק על הכתיבה שלי.

שחרור שליטה הוא נושא כל כך מהותי
ומתוך ההבנה הזו
הוא נבחר להיות
אחד הנושאים הראשונים והמרכזיים
שאתמקד בהם
בבית הספר.

הסביון משחרר את הזרעים והרוח נושאת אותם איתה – הכי שחרור שליטה שיש

יומן מסע בית ספר – הפוסט הראשון


התחושה מסתובבת לי בבטן
כבר כמה ימים
לא עוזבת.

אני אומרת לעצמי שזה לא הגיוני
אין כאן שום דבר
"מושכל" שאומר שזה יכול להיות
ובכל זאת –
הבטן לא מפסיקה לדבר את זה.

כשהבטן מדברת
צריך להקשיב לה.
זה הרי אחד הדברים
שאני מלמדת.
אז הקשבתי,
וברגע שהקשבתי
נפתחה בי סקרנות גדולה.

"איך בדיוק את חושבת
שאני יכולה לעזור לך?"
היא שאלה כששיתפתי אותה
בהגיגי הבטן שלי
והתשובה היחידה שיכולתי לתת לה
היא שאני באמת לא יודעת
רק יודעת שיש לנו משהו לעשות ביחד.

לשמחתי הרבה,
היא הסכימה.

קבענו פגישה בלי לדעת
מה הולך לקרות בפגישה הזאת
ולאן זה לוקח.

דיברנו על זה
שכל כך הרבה דברים
שאני יודעת
ושאני עושה ורוצה לעשות
רוצים לצאת לאור
ולא בדיוק ברור איך
ואז היא הבריקה:

"את הולכת להקים בית ספר.

בית ספר
שיהיה בית,
מקום
לידע שיש לך
לעבור הלאה.

בית ספר

כי את מורה.
לא כי יש לך ידע
לא כי את רוצה
אלא פשוט כי את מורה."

הקשבתי לה
וזרמים עברו לי בגוף.
זרמים של התרגשות
ושל פחד.
הרגשתי עייפות גדולה
עייפות כמו שהרגשתי
רגע לפני שפגשתי את בנזוגי
בפעם הראשונה.
עייפות שנובעת
מהידיעה שמשהו חדש וגדול
הולך לקרות.
גדול כמו זוגיות מרגשת
אחרי 5 שנות לבד,
גדול כמו
בית ספר
אחרי שנים של הליכה פעילה
בשדות הידע שצברתי
והידע שאיתו הגעתי
ורצון עז
להביא אותו כמו שאני מבינה
ומכירה אותו
אליך
אליכם.

כמו בתחילת כל מערכת יחסים
עוד לא ברור
איך זה הולך להיות
מה בדיוק הולך לקרות
יש כוונה
ואהבה
והתרגשות
והרבה הרבה סקרנות.

הבלוג הזה
הוא החלון שאני פותחת
למערכת היחסים החדשה הזו
שלי עם בית הספר
של בית הספר איתי.
מזמינה אותך באהבה
להציץ.

ובלי לשים לב
אני קולטת עכשיו
שהבלוג הזה
ניטע בט"ו בשבט
וכמה זה סימלי ונחמד
ומתאים לי
שהוא גם מתחבר לטבע.

יומן מסע בית הספר – הפוסט הראשון נולד בט"ו בשבט, ומרגיש כמו משהו שרק מנץ, כמו ניצן חדש ומרגש