כתיבה אינטואיטיבית היא הרגל מומלץ מאד – למה זה טוב ולמה זה כדאי?
מה זה בכלל כתיבה אינטואיטיבית?
כתיבה אינטואיטיבית היא כתיבה שאנחנו כותבים
בלי לתכנן שום דבר ובלי לעצור לחשוב על שום דבר.
אנחנו מאד מאד רגילים להיות בראש,
לחשוב על הדברים ולעשות אותם כמו שאנחנו רגילים
או במילים אחרות – בתבניות המוכרות שלנו.
כתיבה אינטואיבית מזמינה אותנו
לעזוב את התבניות המוכרות שלנו
ולעשות משהו חדש, אחר
וממקום חדש – מקום לא מתוכנן ולא מתובנת.
בפועל – כתיבה אינטואיטיבית מומלץ לעשות בבוקר
עדיף לפני כל דבר אחר שאנחנו עושים
כדי להיות כמה שיותר קרובים לשינה
ואז זה מעין המשך של עיבוד הדברים
שקרו בשינה, סוג של המשך עיבוד של החלימה שלנו.
עוד סיבה היא שככל שאנחנו קרובים ללילה
אנחנו עוד ״נקיים״ מהתבניות הרגילות
שאנחנו רגילים לחשוב ולתפוס בהן
את עצמנו ואת העולם.
כתיבה אינטואיטיבית מומלצת
בכתב יד, לא במחשב
שלושה עמודים גדולים (A4) ברצף.
ברצף
כלומר בלי לעצור לחשוב על מה נכתוב
או על תשובות לשאלות שעלו
ובלי להרים את העט והיד מהדף.
מה המטרה של כתיבה בצורה כזאת?
כתיבה אינטואיטיבית,
כזו שאנחנו לא מתכננים את התוכן
ולא עוצרים במהלך הכתיבה לחשוב
על המילה הבאה, המשפט הבא
או הנושא הבא
היא כתיבה שמחברת אותנו כשמה – לאינטואיציה,
לחלקים הפחות מודעים שלנו.
דרך הכתיבה הזו משחררת אותנו
מהמחשבה התבניתית שכולנו
מאד מאד מורגלים בה
שאמנם יש בה יתרונות מצד אחד
ומצד שני היא גם מגבילה אותנו כשאנחנו מחפשים
את המשהו הנוסף, החדש,
שאנחנו לא מורגלים בו.
למה זה טוב?
לכתיבה אינטואינטיבית יש כמה וכמה יתרונות:
- היא כאמור מטפחת את האינטואיטיביות
- מעודדת יצירתיות
- מגבירה מודעות עצמית
- מציעה התבוננות אחרת על עצמנו
- מאפשרת לדרכים חדשות ופתרונות מפתיעים להתגלות בפנינו – מתוך היצירתיות, והאינטואיטיביות
- מחברת אותנו לרבדים בנו שלא היו גלויים לנו קודם
- מפזרת ערפל במקומות שקשה לנו לראות דברים, ומכניסה בהירות
- מעמיקה את הקשר שלנו לעצמנו ולסביבתנו
- ואפילו תורמת למערכות היחסים שלנו – מתוך ההתבוננות האחרת.
אין לי ניסיון בכתיבה, זה מתאים גם לי?
מכיוון שכתיבה אינטואיטיבית לא עוסקת בכתיבה יצירתית
ואף אחד מלבדך לא צריך לראות את מה שכתבת
(אני בעצמי קוראת את מה שכתבתי לעיתים רחוקות מאד),
אין שום משמעות לניסיון שלך בכתיבה.
אפילו להפך –
אם אין לך ניסיון בכתיבה
אבל יש רצון להתנסות בזה –
כתיבה איטואיטיבית יכולה לפתוח לך את השער
ולעזור לך להתחבר לכתיבה
שהיא חסרת שיפוטיות וחסרת יעד ספציפי
מלבד הכתיבה עצמה.
את לא משתעממת, כל בוקר כתיבה אינטואיטיבית?
אף פעם לא.
זה בכלל לא משנה מאיפה אני מתחילה
תמיד אני מצליחה להפתיע את עצמי
במה שעולה תוך כדי הכתיבה.
תובנות
זוויות ראיה חדשות
ואפילו בחירות חדשות ומדוייקות לי יותר
שנעשות באופן טבעי מתוך התובנות
שעולות בכתיבה.
רוצה לומר –
הסטינג הוא אותו הסטינג:
דף, עט, שולחן כיסא, קפה ואני.
זה ה״בחוץ״, האריזה.
התוכן משתנה תמיד.
אפילו אם קורה (וזה קורה לא מעט)
שאני נוגעת שוב ושוב
בנושא שחוזר על עצמו
(כי למי מאיתנו אין עניינים שהולכים איתנו
מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו?).
משהו תמיד מחדש לי, מתחדש לי
מעניין לי ומוסיף לי.
יש אימרה שאדם אינו יכול לחצות את אותו הנהר פעמיים
גם הנהר משתנה בכל רגע
וגם האדם משתנה בכל רגע
ככה זה גם עם הכתיבה.
בכל פעם זה משתנה, זורם בכיוונים אחרים
בעוצמות אחרות
בעומקים שונים ומשתנים
ופוגש בדרך דברים שונים.
תמיד יש לך על מה לכתוב? ואם אין לי על מה לכתוב?
לא תמיד כשאני מתחילה
אני יודעת על מה לכתוב.
כשמשהו מטריד אותי זה בדרך כלל יותר קל,
כי אני מתחילה מזה.
אבל לא תמיד משהו מטריד אותי (איזה מזל!)
ואז לפעמים יש דברים
שהם לא מטרידים אבל כן מעסיקים.
זה יכול להיות משהו מעניין שלמדתי,
שראיתי או שחשבתי עליו.
כי ממש לא חייבים לכתוב רק על מה שמטריד.
גם לדברים הנעימים חשוב וטוב לתת מקום.
(אפילו מאד חשוב
כי קל לנו מאד להתמקד במה שמטריד אותנו
להתעסק בו שוב ושוב
ופחות טבעי לנו
להיות עם הנעים, המעניין, הרך והקל יותר,
אבל זה נושא בפני עצמו שעוד אכתוב עליו מן הסתם.)
ולפעמים… שום דבר לא מגיע כשאני מתיישבת.
גם לזה יש לי כבר פתרונות
ואני משתפת בהם בשמחה:
אני מתחילה ממשהו, לא משנה מה.
לפעמים אני כותבת שוב ושוב את המשפט
״אין לי מה לכתוב״ עד שפתאום משהו צץ לו,
כי תמיד משהו צץ.
לפעמים אני עושה איזה ״ספירת מלאי״
או רשימה של משהו שאני רוצה לזכור
קניות, משימות או דברים דומים
העיקר להניע את היד עם העט על הדף באופן רציף,
משהו יתחיל לקרות מעצם התנועה הזו.
ככל שנתמיד ונהיה יותר מתורגלים
זה יהיה יותר קל ״להתניע״ ולזרום עם הכתיבה
גם כשאין לנו משהו ספציפי לכתוב עליו.
אל דאגה,
בתת-מודע שלנו יש מאגר עצום
של עניינים שמחכים בשקט (או פחות בשקט) לתורם.
איך מתחילים כתיבה אינטואיטיבית?
אני אוהבת התחלות.
יש משהו חגיגי בהתחלה, ולכן
אפשר לכבוד ההתחלה להכין מעין טקס קטן.
לקנות לנו עט חדש שממש כיף לנו לכתוב איתו
(אני מצאתי שעטים פשוטים שאני קונה ב Aliexpress הכי נעימים לי)
מחברת חדשה וכייפית או בלוק דפים לבחירתכם,
ברמה המאד פרקטית:
למצוא מקום נוח לכתיבה
לפנות לזה את הזמן הנדרש (כחצי שעה אם רוצים לכתוב 3 עמודים)
לבדוק מה זה אומר בשבילי –
האם זה לקום חצי שעה מוקדם יותר או שזה לארגן את הבוקר אחרת.
אחרי שארגנתי את כל זה
אני מוסיפה לזה גם את קפה הבוקר שלי,
אבל זה ממש כבר לבחירתך
ואז…
פשוט להתחיל.
להתיישב ולכתוב.
איך מתמידים? ואם ביום שלישי לא בא לי?
לא תמיד ״בא לנו״. זה נכון.
וכמו כל הרגל שאנחנו רוצים ליצור
ועדיין לא רגילים אליו-
קל מאד להתחיל וקשה יותר להתמיד.
אז מה עושים?
נועצים את ההרגל של הכתיבה בזמן קבוע ביום שלנו.
עוזר מאד להצמיד את ההרגל
לריטואל קבוע ביומיום שלנו.
זה יכול להיות אחרי שאנחנו קמים, מצחצחים שיניים
ואז מתיישבים לכתיבה.
חשוב מאד להקשיב לעצמנו.
יכול להיות שבהתחלה יספיק לנו פעם ביומיים
או פעמיים בשבוע,
כל אחד ואחת ומה שמתאים להםן.
אני עושה את זה כמעט בכל בוקר
למעט בקרים שממש צפופים לי ולא מצליחה
לפנות לזה זמן
ואז אם יש לי אפשרות
אז עושה כתיבה קצרה יותר,
של 10-15 דקות.
אם יום אחד לא בא לנו זה בסדר.
לא קרה שום דבר.
אבל חשוב לשים לב לטיבם של הרגלים
שעוד לא השתרשו אצלנו
שקל לנו מאד לוותר לעצמנו בהתחלה
ולהגיד – היום לא, מחר כן
ואז כשמחר מגיע
שוב היום לא, ומחר
ואז…
זה מתמוסס לו ועף דרך החלון.
אז אם שמתם לב שעברו פעמיים שבהן דחיתם את זה
כדאי להחליט שחוזרים להרגל
אם החלטנו שאנחנו רוצים בזה
כי הבנו שזה חשוב לנו ועושה לנו טוב.
מה את עושה עם כל מה שאת כותבת?
זה החלק האהוב עלי –
אני בכוונה כותבת על בלוק כתיבה של דפים נתלשים,
כי אני ממש נהנית בסוף הכתיבה
לקחת את הדפים, לקמט ולקמט
ואז לזרוק לפח.
למה?
זה משחרר אותי להעלות על הנייר את ה-כ-ל
בלי לסנן
בלי לחשוש שמישהו ימצא את זה
ויראה דברים שאולי לא נעים לי שיראו
או שהם אישיים מדי.
ולא רק החשש שמישהו אחר יראה עומד מאחורי זה.
קל לי הרבה יותר לכתוב בלי פילטרים
ובלי לשפוט את עצמי ולשאול את עצמי
איך אני נראית בעיני עצמי בכתיבה
כשאני יודעת
שאני לא אפגוש בזה שוב.
אם במהלך הכתיבה עולים דברים
שאני מזהה שארצה לחזור אליהם מאוחר יותר
או שחשוב לי לזכור אותם
אני מסמנת אותם,
ובסוף גוזרת אותם מהדף
או פשוט מעתיקה לי למקום אחר.
זאת הבחירה שלי.
יש אנשים שמעדיפים לשמור את כל מה שהם כותבים
ולחזור לזה במועד מאוחר יותר,
גם לזה יש את הערך שלו.
אין כאן נכון או לא נכון.
אפשר בהתחלה לנסות את האפשרות האחת ואז את השניה
ולראות מה מרגיש יותר נכון עבורך.
העיקר הוא –
להתחיל.
והעיקר השני –
להתמיד.
והשלישי – אם מתאים לך –
לשתף אותי איך זה עובד לך.
