מחשבות על קריסה כתנאי להתחדשות, ואהבה גם – הפוסט השני


האם קריסה הכרחית להתחדשות?

הרבה קריסה יש מסביבי
בימים האחרונים
ואנשים פונים אלי לעזרה.

הסיפורים של הקריסה
שונים זה מזה, כמובן,
כמו שאמר טולסטוי
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו
אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה."

עדיין יש דבר אחד משותף לכולם –
ההתנגדות למה שקורה
"בחוץ", במציאות שלהם
ובתוכם, בעולם הרגש
מעמיקה את התחושות הקשות
של חוסר אונים, מאבק,
אי צדק, עומס ומתח.

ומה עוד משותף?
הדרך שבה עזרתי להם.
כי למרות שלכל אחד
סיפור קריסה משלו,
הדרך לחוויה של רוגע
בתוך מציאות מטלטלת
היא – לאהוב את מה שקורה.

בשלב הראשון
אני אהבתי את מה שהם סיפרו לי.
עצם זה שמישהו אוהב עבורך
את הסבל שלך
יש בזה כבר משהו מרגיע
ומרפא.

בשלב השני
עזרתי להם
לאהוב בעצמם, ולו לרגע
עד הגל הבא של ההתנגדות
את מה שקורה להם.

לפעמים אין לנו שליטה
במה שקורה לנו,
במה שהמציאות מזמנת לנו.

במצבים האלה
אנחנו יכולים בקלות להרגיש
שהכל בקריסה,
זה הכי טבעי בעולם.
לפעמים הקריסה הזו
היא שלב הכרחי
בדרך למשהו חדש
שרוצה להגיע, להיווצר ולהיבנות.

הייתי במקומות האלו
שלא ידעתי איך ליצור
את המשהו החדש
בלי שהכל יתפרק קודם.

לפעמים
פשוט קורסים.

כשעצרתי והתבוננתי
זה היה כל כך ברור לי
שהפתרון, המרפא
לחוויה של קריסה
לרגשות של חוסר השליטה,
המאבק והמתח שנלווים לה
היא אהבה.

כשאנחנו בהתנגדות, במאבק
למה שקורה לנו
זה כמו ללכת עם הראש בקיר:
זה הרי קורה, אין לנו שליטה בזה.
המאבק לא ישנה את זה.

אבל –
כשאנחנו מוותרים על המאבק
ומקבלים באהבה
את מה שקורה
גם אם זה נראה
לגמרי כמו כאוס
או קריסה
שם מתחילה תנועה אחרת
עדינה יותר
רכה יותר
ומאפשרת
צמיחה של משהו חדש.

אני מתחדשת ולא קורסת?

עוד התבוננות פנימה, לתוכי
ואני שמה לב
שלמרות שאני בתקופה של התחדשות
אני לא בקריסה.

אולי למדתי משהו חדש?
אולי אני יכולה לחדש ולהתחדש
גם בלי לקרוס?

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה
לא ממש ידעתי לאן
הוא ירצה ללכת.
הוא מתגלה לי בכתיבת הבוקר
כשאני אוספת את המחשבות
הרגשות והתנועות
מהיום הקודם.
תכננתי משהו אחר לגמרי
לפוסט השני
והנה הוא –
זה מה שהוא רוצה להיות.
באהבה.

מחשבות על קריסה כתנאי להתחדשות, ואהבה גם

2 thoughts on “מחשבות על קריסה כתנאי להתחדשות, ואהבה גם – הפוסט השני

  1. נהדר, נהדר נהדר!!!
    התחדשות ולא קריסה.
    פשוט כל כך במקום ומלא בחמלה ותקווה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *