כתיבה אינטואיטיבית – הרגל ששווה לאמץ


כתיבה אינטואיטיבית היא הרגל מומלץ מאד – למה זה טוב ולמה זה כדאי?

מה זה בכלל כתיבה אינטואיטיבית?

כתיבה אינטואיטיבית היא כתיבה שאנחנו כותבים
בלי לתכנן שום דבר ובלי לעצור לחשוב על שום דבר.

אנחנו מאד מאד רגילים להיות בראש,
לחשוב על הדברים ולעשות אותם כמו שאנחנו רגילים
או במילים אחרות – בתבניות המוכרות שלנו.

כתיבה אינטואיבית מזמינה אותנו
לעזוב את התבניות המוכרות שלנו
ולעשות משהו חדש, אחר
וממקום חדש – מקום לא מתוכנן ולא מתובנת.

בפועל – כתיבה אינטואיטיבית מומלץ לעשות בבוקר
עדיף לפני כל דבר אחר שאנחנו עושים
כדי להיות כמה שיותר קרובים לשינה
ואז זה מעין המשך של עיבוד הדברים
שקרו בשינה, סוג של המשך עיבוד של החלימה שלנו.

עוד סיבה היא שככל שאנחנו קרובים ללילה
אנחנו עוד ״נקיים״ מהתבניות הרגילות
שאנחנו רגילים לחשוב ולתפוס בהן
את עצמנו ואת העולם.

כתיבה אינטואיטיבית מומלצת
בכתב יד, לא במחשב
שלושה עמודים גדולים (A4) ברצף.

ברצף
כלומר בלי לעצור לחשוב על מה נכתוב
או על תשובות לשאלות שעלו
ובלי להרים את העט והיד מהדף.

מה המטרה של כתיבה בצורה כזאת?

כתיבה אינטואיטיבית,
כזו שאנחנו לא מתכננים את התוכן
ולא עוצרים במהלך הכתיבה לחשוב
על המילה הבאה, המשפט הבא
או הנושא הבא
היא כתיבה שמחברת אותנו כשמה – לאינטואיציה,
לחלקים הפחות מודעים שלנו.

דרך הכתיבה הזו משחררת אותנו
מהמחשבה התבניתית שכולנו
מאד מאד מורגלים בה
שאמנם יש בה יתרונות מצד אחד
ומצד שני היא גם מגבילה אותנו כשאנחנו מחפשים
את המשהו הנוסף, החדש,
שאנחנו לא מורגלים בו.

למה זה טוב?

לכתיבה אינטואינטיבית יש כמה וכמה יתרונות:

  • היא כאמור מטפחת את האינטואיטיביות
  • מעודדת יצירתיות
  • מגבירה מודעות עצמית
  • מציעה התבוננות אחרת על עצמנו
  • מאפשרת לדרכים חדשות ופתרונות מפתיעים להתגלות בפנינו – מתוך היצירתיות, והאינטואיטיביות
  • מחברת אותנו לרבדים בנו שלא היו גלויים לנו קודם
  • מפזרת ערפל במקומות שקשה לנו לראות דברים, ומכניסה בהירות
  • מעמיקה את הקשר שלנו לעצמנו ולסביבתנו
  • ואפילו תורמת למערכות היחסים שלנו – מתוך ההתבוננות האחרת.
כתיבה אינטואיטיבית מחזקת את האינטואיטיביות

אין לי ניסיון בכתיבה, זה מתאים גם לי?

מכיוון שכתיבה אינטואיטיבית לא עוסקת בכתיבה יצירתית
ואף אחד מלבדך לא צריך לראות את מה שכתבת
(אני בעצמי קוראת את מה שכתבתי לעיתים רחוקות מאד),
אין שום משמעות לניסיון שלך בכתיבה.

אפילו להפך –
אם אין לך ניסיון בכתיבה
אבל יש רצון להתנסות בזה –
כתיבה איטואיטיבית יכולה לפתוח לך את השער
ולעזור לך להתחבר לכתיבה
שהיא חסרת שיפוטיות וחסרת יעד ספציפי
מלבד הכתיבה עצמה.

את לא משתעממת, כל בוקר כתיבה אינטואיטיבית?

אף פעם לא.

זה בכלל לא משנה מאיפה אני מתחילה
תמיד אני מצליחה להפתיע את עצמי
במה שעולה תוך כדי הכתיבה.

תובנות
זוויות ראיה חדשות
ואפילו בחירות חדשות ומדוייקות לי יותר

שנעשות באופן טבעי מתוך התובנות
שעולות בכתיבה.

רוצה לומר –
הסטינג הוא אותו הסטינג:
דף, עט, שולחן כיסא, קפה ואני.
זה ה״בחוץ״, האריזה.

התוכן משתנה תמיד.


אפילו אם קורה (וזה קורה לא מעט)
שאני נוגעת שוב ושוב
בנושא שחוזר על עצמו
(כי למי מאיתנו אין עניינים שהולכים איתנו
מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו?).

משהו תמיד מחדש לי, מתחדש לי
מעניין לי ומוסיף לי.

יש אימרה שאדם אינו יכול לחצות את אותו הנהר פעמיים
גם הנהר משתנה בכל רגע
וגם האדם משתנה בכל רגע
ככה זה גם עם הכתיבה.

בכל פעם זה משתנה, זורם בכיוונים אחרים
בעוצמות אחרות
בעומקים שונים ומשתנים
ופוגש בדרך דברים שונים.

תמיד יש לך על מה לכתוב? ואם אין לי על מה לכתוב?

לא תמיד כשאני מתחילה
אני יודעת על מה לכתוב.

כשמשהו מטריד אותי זה בדרך כלל יותר קל,
כי אני מתחילה מזה.
אבל לא תמיד משהו מטריד אותי (איזה מזל!)
ואז לפעמים יש דברים
שהם לא מטרידים אבל כן מעסיקים.

זה יכול להיות משהו מעניין שלמדתי,
שראיתי או שחשבתי עליו.
כי ממש לא חייבים לכתוב רק על מה שמטריד.

גם לדברים הנעימים חשוב וטוב לתת מקום.
(אפילו מאד חשוב
כי קל לנו מאד להתמקד במה שמטריד אותנו
להתעסק בו שוב ושוב
ופחות טבעי לנו
להיות עם הנעים, המעניין, הרך והקל יותר,
אבל זה נושא בפני עצמו שעוד אכתוב עליו מן הסתם.)

ולפעמים… שום דבר לא מגיע כשאני מתיישבת.

גם לזה יש לי כבר פתרונות
ואני משתפת בהם בשמחה:

אני מתחילה ממשהו, לא משנה מה.
לפעמים אני כותבת שוב ושוב את המשפט
״אין לי מה לכתוב״ עד שפתאום משהו צץ לו,
כי תמיד משהו צץ.

לפעמים אני עושה איזה ״ספירת מלאי״
או רשימה של משהו שאני רוצה לזכור
קניות, משימות או דברים דומים
העיקר להניע את היד עם העט על הדף באופן רציף,
משהו יתחיל לקרות מעצם התנועה הזו.

ככל שנתמיד ונהיה יותר מתורגלים
זה יהיה יותר קל ״להתניע״ ולזרום עם הכתיבה
גם כשאין לנו משהו ספציפי לכתוב עליו.

אל דאגה,
בתת-מודע שלנו יש מאגר עצום
של עניינים שמחכים בשקט (או פחות בשקט) לתורם.

איך מתחילים כתיבה אינטואיטיבית?

אני אוהבת התחלות.
יש משהו חגיגי בהתחלה, ולכן
אפשר לכבוד ההתחלה להכין מעין טקס קטן.


לקנות לנו עט חדש שממש כיף לנו לכתוב איתו
(אני מצאתי שעטים פשוטים שאני קונה ב Aliexpress הכי נעימים לי)
מחברת חדשה וכייפית או בלוק דפים לבחירתכם,
ברמה המאד פרקטית:
למצוא מקום נוח לכתיבה
לפנות לזה את הזמן הנדרש (כחצי שעה אם רוצים לכתוב 3 עמודים)
לבדוק מה זה אומר בשבילי –
האם זה לקום חצי שעה מוקדם יותר או שזה לארגן את הבוקר אחרת.


אחרי שארגנתי את כל זה
אני מוסיפה לזה גם את קפה הבוקר שלי,
אבל זה ממש כבר לבחירתך
ואז…
פשוט להתחיל.

להתיישב ולכתוב.

איך מתמידים? ואם ביום שלישי לא בא לי?

לא תמיד ״בא לנו״. זה נכון.
וכמו כל הרגל שאנחנו רוצים ליצור
ועדיין לא רגילים אליו-
קל מאד להתחיל וקשה יותר להתמיד.

אז מה עושים?

נועצים את ההרגל של הכתיבה בזמן קבוע ביום שלנו.
עוזר מאד להצמיד את ההרגל
לריטואל קבוע ביומיום שלנו.
זה יכול להיות אחרי שאנחנו קמים, מצחצחים שיניים
ואז מתיישבים לכתיבה.

חשוב מאד להקשיב לעצמנו.

יכול להיות שבהתחלה יספיק לנו פעם ביומיים
או פעמיים בשבוע,
כל אחד ואחת ומה שמתאים להםן.

אני עושה את זה כמעט בכל בוקר
למעט בקרים שממש צפופים לי ולא מצליחה
לפנות לזה זמן
ואז אם יש לי אפשרות
אז עושה כתיבה קצרה יותר,
של 10-15 דקות.

אם יום אחד לא בא לנו זה בסדר.
לא קרה שום דבר.

אבל חשוב לשים לב לטיבם של הרגלים
שעוד לא השתרשו אצלנו
שקל לנו מאד לוותר לעצמנו בהתחלה
ולהגיד – היום לא, מחר כן
ואז כשמחר מגיע
שוב היום לא, ומחר
ואז…

זה מתמוסס לו ועף דרך החלון.

אז אם שמתם לב שעברו פעמיים שבהן דחיתם את זה
כדאי להחליט שחוזרים להרגל
אם החלטנו שאנחנו רוצים בזה
כי הבנו שזה חשוב לנו ועושה לנו טוב.

מה את עושה עם כל מה שאת כותבת?

אני אוהבת בסוף הכתיבה האינטואיטיבית לשחרר

זה החלק האהוב עלי –
אני בכוונה כותבת על בלוק כתיבה של דפים נתלשים,
כי אני ממש נהנית בסוף הכתיבה
לקחת את הדפים, לקמט ולקמט
ואז לזרוק לפח.

למה?
זה משחרר אותי להעלות על הנייר את ה-כ-ל
בלי לסנן
בלי לחשוש שמישהו ימצא את זה
ויראה דברים שאולי לא נעים לי שיראו
או שהם אישיים מדי.

ולא רק החשש שמישהו אחר יראה עומד מאחורי זה.

קל לי הרבה יותר לכתוב בלי פילטרים
ובלי לשפוט את עצמי ולשאול את עצמי
איך אני נראית בעיני עצמי בכתיבה
כשאני יודעת
שאני לא אפגוש בזה שוב.

אם במהלך הכתיבה עולים דברים
שאני מזהה שארצה לחזור אליהם מאוחר יותר
או שחשוב לי לזכור אותם
אני מסמנת אותם,
ובסוף גוזרת אותם מהדף
או פשוט מעתיקה לי למקום אחר.

זאת הבחירה שלי.

יש אנשים שמעדיפים לשמור את כל מה שהם כותבים
ולחזור לזה במועד מאוחר יותר,
גם לזה יש את הערך שלו.

אין כאן נכון או לא נכון.

אפשר בהתחלה לנסות את האפשרות האחת ואז את השניה
ולראות מה מרגיש יותר נכון עבורך.

העיקר הוא –
להתחיל.

והעיקר השני –
להתמיד.

והשלישי – אם מתאים לך –
לשתף אותי איך זה עובד לך.

סרטון קצר שעשיתי על כתיבה אינטואיטיבית




נוקשות ורכות בהרגלים


נוקשות ורכות בהרגלים – או –
למה חשוב להרגיש טוב עם עצמנו כשזה מגיע להרגלים

נוקשות ורכות בהרגלים – מה הסיפור בכלל?

לפני שנשאל מה בכלל הסיפור של נוקשות ורכות בהרגלים
אני רוצה לחזור לסצנה שזכורה לי היטב
מהסרט ״חולה אהבה בשיכון ג׳״:

בקצרה, החלק בסרט מספר על ויקטור שמתאהב במיכאלה,
שלא מחזירה לו אהבה.

הוא לא מוכן לקבל את זה ומתחיל להטריד אותה עד שהוא מגיע לנקודה
שבה הוא מתאשפז בבית חולים לחולי נפש.

באותו המוסד, הוא פוגש את חרפוף,
שהקטע שלו הוא שמדי יום הוא צועק במשך דקות ארוכות ״אוולין אל תלכי״
במעין טקסיות, ממש מדי יום ביומו.

הסצנה שאני מדברת עליה היא לקראת הסוף:
אוולין מופיעה לפתע ומחפשת את חרפוף,
מוצאת אותו ומגיעה לבקר אותו במוסד.
חרפוף נראה ממש שמח לראות אותה,
מספר לה שהוא מרגיש ממש טוב וגם היא אומרת ששלומה טוב,
ואז הוא אומר לה, ״סליחה, אני צריך…״
והולך למקום הקבוע שלו, ומתחיל לצעוק ״אוולין אל תלכי״.

ברור שהבאתי את הסצנה הזו כקטע מוגזם ולא מאוזן של הרגלים
ואין לי חשש שזה מה שיקרה למישהו
שרוצה ליצור לעצמו הרגלים מיטיבים שנשארים.

אבל יש משהו בקטע הזה שהוא ממש חשוב בעיני,
והוא – לזכור את ה״למה״
של ההרגלים שאנחנו רוצים ליצור בחיים,
כי הדרך אל ה״איך״ עוברת ב״למה״ באופן מובהק ומשמעותי.

נוקשות ורכות ביצירת הרגלים

ה״למה״ ליצור הרגלים מיטיבים
מתחיל תמיד ברצון, לפעמים בצורך,
להרגיש יותר טוב עם עצמנו, עם גופנו ועם חיינו.

לא משנה מה ההרגל,
וכמה טוב לי להתרגל אליו ולחזור עליו מדי יום
ואולי מדי זמן אחר קרוב יותר (כמה שעות, פעמיים ביום וכו׳)
אני לא רוצה להגיע למצב שההרגל שולט בי.

אני לא רוצה לפתח תלות או נוקשות לא בריאה לגבי שום הרגל.

אז אם לא הבנו עד עכשיו אני מתכוונת להרגלים נוקשים
שמשכיחים מאיתנו את היכולת לבחור עבור עצמנו
ובמקום שהם ייטיבו איתנו וישרתו אותנו
הם הופכים לסוג של ״שולטים״ בנו,
וזה נכון לגבי כל הרגל.

האם לא נדרשת איזושהי נוקשות כדי ליצור הרגלים בהם?

זאת אחת הטעויות הרווחות ביותר בעולם יצירת ההרגלים:
המחשבה שאנחנו צריכים להיות נוקשים עם עצמנו
כדי לעזור לעצמנו ליצור הרגלים ולהתמיד בהם.

העניין הוא שזה ממש לא ככה.
להפך.

כדי ליצור הרגלים מיטיבים שאנחנו מצליחים להתמיד בהם
אנחנו צריכים להתרגל להקשבה מסוג חדש
הקשבה עדינה ונוכחת שעוזרת לנו להבין
למה אנחנו זקוקים בכל רגע ורגע
ובטח ברגעים שבהם אנחנו
מצד אחד מאד רוצים ליצור, ליישם ולהתמיד בהרגל מסוים
ומצד שני – מאד מאד רוצים בו זמנית לעשות בדיוק את ההפך.

כי בואו נגיד את זה –
אם זה היה רק כיף ומושך ומפתה,
לא היה שום עניין עם ליצור הרגלים חדשים ולהתמיד בהם.

לכל אחד מאיתנו יש את ההרגלים שיחסית קל לו ליצור.
יש מי שקל לו להתמיד בהרגלי סדר וארגון.
יש את אלו שקל להם להתמיד בהרגלי ספורט ופעילות גופנית,
אולי כי הם אתלטים יותר, אולי כי זה משהו שתמיד היה להם נעים ומזמין.
יש אנשים שקל להם יותר להתמיד בהרגלי תזונה
בין אם זה כי הם יותר אוהבים את המזון שהם רוצים לאכול
ובין אם זה כי אצלם זה פשוט יותר פשוט, כי ככה זה אצלם.
ויש אנשים שקל להם יותר להתמיד בהרגלי תרגול מדיטציה ומיינדפולנס
כי זה משהו שמתחבר אליהם איכשהו יותר בקלות.

זה מאד אישי, ומכיוון שכך,
זה לא ראוי להיות נתון לשיפוט.

יש משהו קצת מבלבל בלהתרגל להקשבה מסוג חדש
כשרוצים ליצור הרגלים חדשים,
מכיוון שאנחנו כבר בתוך איזשהו מסע ליצירת הרגל
אז ההתרגלות להקשבה היא עוד איזשהו הרגל שאנחנו יוצרים?

זה נכון, אבל זה יותר דומה למשהו כמו
שלפני שקוראים ספר אחד
אנחנו צריכים ורוצים ללמוד לקרוא אותיות ולחבר אותן למילים
ויחד עם הלמידה של האותיות והמילים,
אנחנו גם מתחילים את התרגול של הלמידה
ע״י הקריאה בספר.

וכמו קריאה, ככל שנתרגל יותר הקשבה לעצמנו
ככה זה יהיה זמין לנו לטובת הרגלים נוספים, ולא רק להרגלים.
מקווה שלא בלבלתי יותר מדי,
אבל אני אנסה לעשות סדר.

אם נחליף את המילה ״נוקשות״ במילה כוונה או התכוונות –
זה ירגיש לגמרי אחרת!

המילה כוונה, או התכוונות,
או אולי נכון יותר לתת לשתיהן מקום ולא אחת או השניה
הן תחליף מעולה למילה נוקשות שנתפסת אצל רבים כהכרחית
ליצירת הרגלים ולהתמדה בהם.

ניקח לדוגמה את הרצון לתרגל מדי יום
פעילות גופנית כלשהי – יוגה, הליכה, ריצה או כל פעילות אחרת.
יש אנשים שזה ממש לא מובן מאליו עבורם
לעשות פעילות גופנית
למרות שכולנו יודעים כמה זה חשוב לגוף וגם לנפש.

אני כבר מתרגלת תקופה של כמה שנים
וזה תודות לאותו תהליך של הקשבה ותשומת לב
שאני מדברת עליו,
אבל אני רוצה לספר על רגע אחד אישי – ספציפי.

בוקר אחד שבו לא היו לי פגישות ביומן, קמתי בכוונה מלאה
להתחיל את היום בתרגול יוגה,
אחריו מדיטציה וכתיבה אינטואיטיבית,
אלו הרגלים שאני מצאתי שעושים לי ממש טוב.

באותו בוקר הייתי בשלהי שפעת, לכאורה כבר לא חולה
אבל גם לא ממש בריאה
והיו לי ביומן המון משימות שהיה לי חשוב לעשות באותו היום.
אבל…
הדבר היחיד שהגוף שלי וכל שאר החלקים שלי רצו לעשות באותו הבוקר
היה לשבת על הספה ולהתאושש לאט לאט.

המיומנות שלי בהקשבה למה שאני באמת זקוקה לו
איפשרה לי לעשות בדיוק את מה שהתבקש –
לשבת, להתאושש בקצב שלי, בלי לצפות מעצמי
שמשהו יקרה ברגע מסוים,
אלא פשוט להיות עם  מה שמתבקש ברגע ההווה..

כמו בהרבה מקרים שזה נראה לי בלתי אפשרי להגיע למשהו
עד שאני מאפשרת לעצמי את מה שאני זקוקה לו,
ההתאוששות הגיעה ממש מהר.

תוך לא הרבה זמן

עלתה מתוכי הבקשה של הגוף ושל הנפש
לתרגל יוגה, ואפילו תרגול יותר ארוך ממה שתכננתי בהתחלה.

את אותו היום המשכתי מתוך אותה ההקשבה.
ההתקדמות במשימות הייתה בקצב שונה ממה שהתכוונתי מלכתחילה
אבל כל המשימות הושלמו, בנחת, על הצד הטוב ביותר
שהתאפשר לי באותו היום
ומה שאולי הכי חשוב בסיפור הוא

שהרגשתי מעולה עם עצמי!

אולי עכשיו נשאלת השאלה –

מה קשור איך שהרגשת לעניין ההרגלים?

אז זהו, שממש יש קשר
בין איך שמרגישים לבין יצירת הרגלים שנשארים.

נחזור רגע להתחלה – לרצון שלנו ליצור הרגלים חדשים ומיטיבים
ולמה יש לנו את הרצון הזה?
יש הרבה תשובות
אבל אם נחקור אותן לעומק ונשאל
״אז למה אני רוצה לעשות ספורט/לאכול בריא/לסדר ניירת/לתרגל מדיטציה/…״
יהיו תשובות כמו – כי זה בריא, כדי לרדת במשקל,
כדי שיהיה יותר מסודר ובטח זה יעזור לי לעוד כמה דברים
אבל את כל הדברים האלו אנחנו רוצים
כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו!

חזרה לבוקר הזה –
הייתה לי כוונה להשלים כמה וכמה משימות
אבל לפני הכוונה ההיא,
חשוב לי להרגיש שאני קשובה לעצמי
כי רק ככה
אני באמת ארגיש טוב יותר עם עצמי.

בלמידה של ההקשבה לעצמנו יש הרבה רכות,
בדיוק ההפך מנוקשות.

כשאנחנו לומדים להיות רכים עם עצמנו
להיות פחות שיפוטיים, פחות נוקשים
ופחות חושבים ב-נכון ולא נכון,
אנחנו יוצרים לעצמנו את ההרגלים החדשים
ומתמידים בהם,
מתוך הקשבה לכל מה שקורה לי עכשיו
וכן, גם לחלק אחד קטן או גדול בי
שעכשיו, ממש עכשיו, לא בא לו
ויש לו את הסיבות שלו.
כאן אפשר לקרוא על הסיבות

ואז –

אנחנו מרוויחים כמה דברים
מאד מאד חשובים:

– אנחנו מצליחים להתמידיותר בהרגלים.

– אנחנו מצליחים לזור אליהם בנחת אחרי
שאנחנו חווים רגעים שבהם יותר קשה לנו להמשיך בהם,
מתוך ההקשבה והרכות.

-אנחנו מדייקים לעצמנו בכל רגע את ההרגלים
כי החיים, המציאות ואנחנו משתנים
וההתאמה של מה שאנחנו מבקשים לעצמנו בעניין ההרגלים (ובכלל)
מתוך הקשבה שקטה לעצמנו, הקשבה רכה
ולא מתוך נוקשות
מאפשרת לנו להמשיך וליצור לעצמנו את ההרגלים
שמיטיבים איתנו באמת
ומאפשרים לנו להרגיש טוב עם עצמנו באמת.

והנה תזכורת – אנחנו רוצים ליצור הרגלים מיטיבים שנשארים
כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו ובחיינו.

לפרטים על תהליך יצירת ההרגלים בנחת שנשארים
השאירו פרטים כאן ואחזור אליכם

אפשר להתחיל להתנסות ביצירת הרגל
של תרגול מדיטציית מיינדפולנס קצרה כאן


תודעת שפע והרגלים שעושים שפע


לפני שמדברים על הרגלים שעושים שפע, נהיה רגע בתודעת שפע

תודעת שפע לא נולדת ברגע.
הרגלים שאנחנו מיישמים ועושים בחיים הם חלק
מתהליך של יצירת תודעת שפע.
אני יודעת שאם יש הרגלים שעושים שפע
אנחנו כבר ממש רוצים לדעת מה הם,
כדי לממש אותם וליצור שפע בחיינו,
וזה הגיוני ממש.

אבל רגע אחד, לפני שאנחנו עוברים ל״איך״ ול״עושים״
שאלו מילים של עשייה, כלומר Doing,
בוא ניתן לעצמנו רגע אחד לחוות שפע,
להיות בהוויה של שפע
ולאפשר למערכת שלנו להיות בתדר של שפע.

כי שפע זה מעבר למצב, שפע זה תדר
ומצב הוויה.

אז בואו וניתן לעצמנו להיות בתודעת שפע

תודעה של שפע מתחילה בנו
בלי קשר למה שקורה ב״מציאות״ שלנו, בחוץ.

נשב לכמה דקות במקום שקט, נעצום את העיניים
ובלי להתייחס למילה שפע,
פשוט נסרוק ונציין לעצמנו את הדברים שיש בחיינו עכשיו, ברגע הזה
שאנחנו מודים עליהם.


להודיה יש כוח עצום,
היא מגדילה את תודעת היש שלנו, היא מטהרת ומזככת
ובנוסף, הפניית תשומת הלב להודיה מזכירה לנו
שיש לנו הרבה יותר ממה שנראה לנו בדרך כלל
וגם יכולה להזכיר את מה שחשוב באמת.

השפע נמצא בכל מקום, גם בדברים הקטנים

שפע

הנטיה שלנו היא בדרך כלל להודות על ״האבנים הגדולות״ של החיים –
זוגיות, משפחה, בית, פרנסה, בריאות ודומיהם.
אני מזמינה אותך כאן לרדת לרזולוציה הרבה יותר מפורטת,
ולשים לב לדברים ה״קטנים״
שאולי אנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם,
אבל הם לא בהכרח באמת קטנים,
וכשאנחנו נותנים להם תשומת לב
אנחנו רואים כמה הם תורמים לתודעת ה״יש״ בחיינו.

זה יכול להיות רגע אחד שהיה לי בו נעים במיוחד
שיר ששמעתי ונגע בי
ספר שקראתי,
שיחה עם אדם קרוב או רחוק שנעמה לי,
מידע חדש שנחשפתי אליו ומעניין אותי
ארוחה טעימה ומזינה (או שלא) שאכלתי,
בילוי זמן במקום שאוהבים (טבע, ים או כל מקום אחר)
ואלו יכולים להיות דברים ״ארציים״ כמו
המזגן בבית שעוזר לי להרגיש חם בחורף ונעים בקיץ
הוויז שעוזר לי להגיע ממקום למקום בקלות
הדברים שנראים לנו כל כך מובנים מאליהם
אבל כשאין אותם – אנחנו מרגישים בחסרונם,
כמו למשל חשמל בבית
(מזמינה אותך להזכר בהפסקת החשמל האחרונה,
וכמה זה שיבש ומה נדרש ממך כדי להתגבר על זה…)

ויש עוד כל כך הרבה בכל רגע נתון…
דברים קטנים וגדולים
שהם חלק מה״יש שלנו
ותשומת הלב שלנו אליהם יחד עם הודיה
יוצרת בנו תודעה ותדר של שפע.

ומכיוון שאנחנו בעניין של תודעת שפע והרגלים –
הנה הרגלים שעושים שפע –

אז מכיוון שאנחנו רוצים לסגל לעצמנו תודעת שפע והרגלים שעושים שפע
הנה הצעה להרגל שמעצים את תודעת השפע שלנו –
אכן – הודיה.
בסוף כל יום
אני מזמינה אותך לעשות רשימה
של חמישה דברים שברצונך להודות עליהם.
שוב – אין גדול מדי או קטן מדי.

אם נסתכל סביבנו
נוכל לשים לב שאנשים שיש להם הרגלים מיטיבים קבועים
בדרך כלל גם יוצרים שפע בחייהם.

כמובן זה לא תמיד ולא אחד לאחד,
אבל בהחלט יש קשר בין הרגלים מיטיבים
לבין יצירת תדר ומצבים שיוצרים ומאפשרים שפע בחיים.

למה ואיך הרגלים מיטיבים תומכים בשפע

מכירים את הבדיחה על ההוא, לא משנה מאיזו עדה,
שבכל יום היה הולך לכותל, מתפלל ושם פתק
ומבקש מבורא עולם שיתן לו לזכות בפרס הראשון בלוטו?

בבדיחה, המלאכים באים לבורא עולם
ואומרים לו – בחייאת, בורא, תן לו כבר פעם אחת לזכות,
והבורא עונה להם –
אני ממש רוצה, אבל הוא חייב פעם אחת לפחות גם למלא לוטו.

אז יש הרגלים כמו הודיה (או תפילה)
שהם הרגלים שהם רק של הוויה,
אבל מצב של הוויה לא נועד אך ורק לשם ההוויה.
להוויה יש ביטוי גם בעולם הפיזי.

דוגמאות לזה –
אדם שמרגיש שפע יכול להיות נדיב,
לפעמים הוא יבחר לתרום או להתנדב
אבל גם בלי זה, ״סתם״ להיות אדיב ונעים לסביבתו
מעצם תודעת השפע שלו,
לתת מחמאות, מילים טובות ותשומת לב נדיבה –
וזה לא יהיה כרוך מצידו במאמץ גדול,
כי התודעה שלו והתדר שלו כבר שם
והביטוי בעולם הפיזי, ה״חיצוני״ הוא המשך ישיר
של התודעה והתדר.

אם מישהו מבקש ממני עזרה כלשהי
והתודעה שלי היא של שפע
יהיה לי קל להענות לו (כמובן מבלי לבטל את צרכי ורצונותי)
מתוך תחושה שזה לא פוגע בי, לא גורע ממני.

אז הבנו שיש הרגלים מיטיבים כמו הודיה
שתומכים בתודעת השפע שלנו
אבל איך עוד הרגלים מיטיבים תומכים בשפע?

איך למשל הרגלים של תרגול מדיטציה, פעילות גופנית, סידור בית/מרחב עבודה,
תזונה בריאה וקשובה יותר, הרגלי עבודה והרגלים נוספים
תורמים לתודעת השפע שלנו?

אחד הדברים שחסרים לנו בתודעת שפע
זה תחושה ש״יש מספיק״
ושגם אם כרגע אנחנו לא בדיוק יודעים איך ומאיפה, יהיה.

כשאנחנו מרגישים שאין לנו מספיק זמן
כדי לסדר את הניירת שלנו
או כדי לארגן את חדר העבודה או השינה או כל מרחב אחר
אנחנו במסר לעצמנו – אין לנו מספיק זמן.
גם תודעת אין מספיק זמן היא תודעה של חסר, והיא הפוכה מתודעת שפע.

יש אימרה על תרגול מדיטציה
שכל אדם זקוק ל 20 דקות תרגול ביום,
ומי שאין לו 20 דקות – צריך לתרגל מדיטציה שעה ביום.

אנחנו מבינים מזה שתודעת היש לי או אין לי זמן

הוא הרבה יותר מצב תודעתי
ולכן כדאי לנו מאד לתרגל תודעת ״יש״ גם במונחים של
הקדשת זמן להרגלים מיטיבים כמו מדיטציה
אבל ממש לא רק מדיטציה.

ועוד עניין על תודעת שפע והרגלים-
כשאנחנו מסדרים מרחב,
אנחנו יכולים לפנות (לזרוק, למסור, לתרום או למכור)
דברים שלא משרתים אותנו יותר
ובכך להעביר לעצמנו מסר
שיש לנו מספיק, שלא יחסר לנו מזה
ושאנחנו סומכים על עצמנו ועל תודעת השפע שלנו
שאם מתישהו נזדקק לזה, יהיה לנו.

הרגל של טיפול בניירת או סידור מרחב,
או השלמת משימות
מפנה הרבה מאד מקום בתודעה שלנו.
איך זה עובד?
כשאנחנו צוברים ניירת, חפצים או משימות שמחכות לטיפול שלנו
ואנחנו דוחים את הטיפול בהם
אנחנו לא באמת חופשיים מהם.

איפשהו במקום כלשהו בתודעה שלנו
זה כל הזמן יושב, גם אם אנחנו לא מודעים לזה
ולכאורה עסוקים בדברים אחרים, וכאילו ״שוכחים״ מזה,
יש איזשהו חלק בתודעה שלנו שמחזיק את זה,
ולא רק מחזיק את זה אלא זה גם מעיק עלינו באופן
שכמעט קשה לנו להבחין בו, אבל זה כל הזמן שם,
זה לא הולך לשום מקום.

זה אולי לא הכי נעים להכיר בזה,
אבל –
משהו שתופס מקום בתודעה שלנו
ואין לו שימוש
ולפעמים אפילו לא רק שאין לו שימוש
גם גורם לנו להרגיש לא בסדר, לא מספיק, עצלנים או דחיינים –
תופס מקום בתודעה שלנו,
ומצמצם את תודעת השפע והחופש שלנו.

ושתי התודעות האלו – תודעת שפע ותודעת חופש
מאד מאד קשורות זו לזו.

איזה עוד הרגלים מיטבים משפיעים על השפע שלנו?

גם ההרגלים המיטיבים שקשורים ישירות בנו
כמו שינוי הרגלי תזונה, והרגלים של פעילות גופנית
משפיעים על תודעת השפע שלנו.

כשאנחנו מיטיבים עם עצמנו ע״י הרגלים שעושים לנו טוב
בגוף, בתודעה ובלב,
אנחנו למעשה מעבירים לעצמנו מסר
שאנחנו מספיק חשובים לעצמנו
ומרגישים ראויים להקדיש לעצמנו
את תשומת הלב הזו, הזמן והמשאבים הנוספים
שנדרשים כדי לקיים את ההרגלים האלו.

עצם המסר הזה כבר מרחיב את תפיסת האני שלנו
ועוזר לנו להרגיש ראויים יותר.

ומצד שני – כשאנחנו מצליחים להתמיד במשהו
שעד היום היה לנו קשה להתמיד בו ומאד רצינו
אנחנו עוברים ממצב של הטלת ספק בעצמנו, תחושות אשמה וחוסר יכולת
וקושי להעריך את עצמנו במקום הזה –
למצב של סיפוק מעצמנו, הערכה הולכת וגדלה לעצמנו,
ליכולות שלנו ולמסוגלות שלנו –
וזה מעצים עוד את התחושה והתודעה שאנחנו ראויים.

מאיזה כיוון שלא נסתכל על זה –
יצירת הרגלים מיטיבים מעצימה את חווית הראויות שלנו
ויחד איתה
הולכת וגדלה תודעת השפע שלנו.

יש עוד קבוצה של הרגלים מיטיבים
שלא נגענו בה
ואלו הרגלי תודעה לאורך היום –
איך אני מגיבה, איך אני מפרשת את מה שקורה לי,
מה שנאמר לי וגם את איך שאני פועלת ונוהגת ביומיום –
וזה כבר עניין נוסף שגם הוא
בהחלט תורם ומעצים את חווית ותודעת השפע,
ויש לו קשר הדוק להרגלים מיטיבים.

רוצה להתחיל ליישם הרגל של מדיטציה? (אחד ההרגלים החשובים בעיני)
להתחלת הרגל מיטיב של תרגול מדיטציה – קישור

לפעילות הקרובה של סדנת שפע – כאן


לקבלת פרטים על הפעילות הקרובה של הרגלים מיטיבים
שעושים שפע ועוד הרבה טוב חייים – כאן


פוסט רביעי – בית הספר להרגלים מיטיבים


הקצב הנכון של הדברים – בהרגלים מיטיבים ובחיים בכלל

גם לבית הספר להרגלים מיטיבים יש את הקצב שלו

כשבית הספר להרגלים מיטיבים מבקש קצב משלו…

סיפור הלידה של בית הספר להרגלים מיטיבים
הוא סיפור ארוך למדי.

לפני כמעט שלוש שנים התחלתי לכתוב על בית הספר שהולך להיפתח.
באותו זמן היה לי ברור שהולך להיות כאן בית ספר
ועדיין לא ידעתי בדיוק על מה
(ובטח שלא ידעתי שזה יהיה בית הספר להרגלים מיטיבים).

אחד הדברים המדהימים שקורים
כאשר לא לוחצים שום דבר בכוח
אבל כן נשארים מחוברים לתשוקות, לרצונות,
להקשבה פנימה ולתנועה המתבקשת –
זה שהדברים מתגלים בעיתם, ואז הם מדויקים.

כלומר –
בזמן שנכון לי ולהם
ומן הסתם לכל מי שעוד קשור בזה
בין שאני יודעת כרגע מי זה ובין שלא –
הוא שהמידע מגיע
וכשהוא מגיע, הוא ברור
הוא מראה את עצמו בבהירות
וכמו מדבר את עצמו מתוכי ללא כל מאמץ.

וכך, מתוך השמיטה הזו שהסכמתי לה
כשלא היה לי ברור לאן בית הספר הזה רוצה ללכת
ומתוך זה שלא נאבקתי בו
והמשכתי לנוע את תנועת החיים והעשייה שלי
התגלתה לי ברגע אחד
הבקשה הזו, של בית הספר,
מי הוא רוצה להיות.

והנה הוא נחשף לפני ומדבר את עצמו דרכי.

בית הספר להרגלים מיטיבים.

ככה? פתאום?
לא, ממש לא ככה פתאום
וקצת גם כן ככה פתאום.

בואו נעשה אתנחתא לסיפור על הרגלים שהיה באמת
(הרבה לפני שחשבתי על בית הספר להרגלים מיטיבים):

בית הספר להרגלים מיטיבים היה יכול לעזור לי אז…

לפני די הרבה שנים, +20 אבל מי סופר
כשהדבר הזה שנקרא החיים שלי
תפס טוויסט מאד מאד מאד מורכב בעלילה
ובלי להיכנס לפרטים
(לא כי יש לי מה להסתיר,
אלא כי מעורבים בזה עוד אנשים
שאני לא בוחרת בשבילם כמה ומה הם רוצים לחשוף)
אני יכולה להגיד שההרגשה הכללית שלי הייתה
שהכל, אבל הכל, קורס, מתפרק ומתמוטט
ואני לא ממש יודעת איך אפשר לבנות מחדש
ובעצם – לא ממש חיפשתי איך לבנות באותה התקופה,
לפחות לא באופן מודע,
אלא רק חיפשתי לשרוד את זה.

מכיוון שהרגשתי כמו העלה הכי נידף על העץ,
חיפשתי משהו שיעזור לי להישאר קצת יותר יציבה
וידעתי שמדיטציה היא דבר מאד מומלץ לזה.
אז התחלתי לתרגל מדיטציה.

עשיתי גוגל, מצאתי כל מני הדרכות והנחיות
ובחרתי לי את מה שנראה לי הכי מתאים לי באותו הזמן –
פשוט לנסות לשבת עם עצמי ולהשתיק את זרם המחשבות.

״פשוט״ – ממש!
(שומעים אותי ברקע מתפוצצת בצחוק על עצמי הנאיבית של אז?)

בטח, כשהחיים שלך בקריסה,
ואת כולך במתח קיומי יומיומי,
רק שבי לך בשקט ותשתיקי את מחשבות ההישרדות והדאגה.
ואז בטח תרגישי רגועה יותר.
וככל שתתמידי בזה (כי זה הרגלים מיטיבים),
עם הזמן תרגישי יותר יציבה, ויותר בטוחה, ויותר מסוגלת,
ויותר…

התיישבתי.
קמתי בשביל זה במיוחד מוקדם מאד,
כי הלוז שלי בבוקר כלל שני ילדים קטנים ואמא אחת,
עבודה שצריך להגיע אליה בזמן אחרי ארגון הילדים בשלום
לגן ולבית הספר,
והתיישבתי לי להשקיט את המחשבות.

ומה נראה לכם שקרה?
נכון
מיד התנפלו עלי עשרות מחשבות לשניה
אלפי מחשבות בדקה
ועד שהסתיימו ה 20 דקות האלה
הצצתי בשעון אולי 15 פעמים,
נדהמת בכל פעם כזו איך 20 דקות יכולות להימשך כל כך הרבה שעות
וסיימתי את זה מותשת ומאוכזבת מהחוויה.

אז מה נראה לכם שקרה ביום למחרת?

מי שניחש שויתרתי על התענוג, צודק.
מי שניחש שאמרתי לעצמי – היום אני לחוצה מדי בזמן
ובגלל זה אעשה את זה רק מחר – גם נכון.
מי שחושב שהאמנתי לעצמי
שמחר אני אקום מוקדם שוב ואתמיד בזה – טועה.

כי למרות שאמרתי את זה לעצמי בלב,
היה בי חלק שידע להגיד לי
שאני עובדת על עצמי
ושזה כנראה לא הולך לקרות בזמן הקרוב.

המזל הגדול שלי באותו זמן היה
שבאמת לא היו לי הרבה אפשרויות אחרות
והייתי מאד מאד זקוקה למשהו
ןבמיוחד למשהו שאני לא צריכה להוציא עליו כסף, אם אפשר
אז כעבור כמה ימים חזרתי לנסות.

באופן די מדהים יחסית למצב הכללי שלי באותה התקופה
איכשהו הצלחתי לא לנזוף בעצמי יותר מדי
על כל אחת מהפעמים שבהן הבטחתי לעצמי
להתיישב למדיטציה
(אולי כי עמוק בתוכי הבנתי שבאמת מספיק קשה לי
גם בלי להוסיף את הנזיפה בעצמי),

הכוונה להיות מישהי כזו, שמתרגלת מדיטציה קבוע
נשארה איתי
גם בימים שלא הצלחתי לתרגל.
התרגולים לא היו לי פשוטים
אבל מתוך הכוונה הזו,
ומתוך זה שהצלחתי לקבל את זה שלא בכל פעם
אני מסוגלת לעשות את זה,
לאט לאט זה נהיה משהו שאני יותר מצליחה מ-לא מצליחה
לעשות באופן קבוע.

הרגלים מיטיבים שנהיים הרגל - הרגשה נפלאה

כשזה מתחיל להרגיש כמו הרגל, זו הרגשה נפלאה!

זה נהיה הרגל!

ככל שעבר הזמן והצלחתי להתמיד בהרגל הזה
הוא נהיה יותר ויותר ״חבר״
שעוזר לי לשמור על המרכז שלי, על היציבות היחסית
ועל החוסן הנפשי שלי
למרות שהחיים שלי עדיין היו רחוקים מלשוט על מי מנוחות.

מתוך ההתייצבות שההרגל הזה איפשר לי,
התחלתי להוסיף לחיי עוד הרגלים מיטיבים.
לא ברגע אחד, ממש לא,
אלא בשלבים, כחלק מתהליך של נוכחות והקשבה
למה שחשוב לי
ואיך אני רוצה לפגוש
את מה שהחיים מזמנים לי.

כי בואו נגיד את זה –
אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו
אבל אנחנו לא יכולים תמיד
לשלוט באיך שהחיים שלנו יראו
ובמה שהם יפגישו אותנו איתו בדרך.

אני מחלקת את ההרגלים המיטיבים
לשני סוגים:

הסוג הראשון: 

ההרגלים שאנחנו יכולים לנעוץ עבורם זמן ביומן.

למשל –
תרגול מדיטציה
פעילות גופנית
ארגון ניירת
הקדשת זמן לקריאה
סדר במרחב המחייה או העבודה.

הסוג השני:

ההרגלים שהם חלק מההוויה היומיומית שלנו,
כאלו שמבקשים מאיתנו
תשומת לב נוספת בתוך ההתנהלות הרגילה שלנו.

זה יכול להיות –
איך שאנחנו מגיבים במצבים מסויימים (החוצה ופנימה)
טון הדיבור שלנו
בחירות מה, כמה ולמה לקנות
כמה אנחנו עסוקים בטלפון הנייד ובעוד מסכים
איך אנחנו מקשיבים לאחרים
הגישה שלנו לדברים שאנחנו עושים.

ויש הרגלים ששייכים גם לסוג הראשון וגם לסוג השני:

למשל הרגלי אכילה
שדורשים מאיתנו גם הכנה והתכווננות
אבל גם תשומת לב במהלך היום,
הרגלי שינה גם הם נוגעים בשני הסוגים,
ומן הסתם יש עוד כאלה.

למה צריך את בית-הספר להרגלים מיטיבים?
למה אני נותנת כל כך הרבה תשומת לב להרגלים מיטיבים?

כי הרגלים מיטיבים הם גם וגם.

הם גם בסיס איתן, עוגן, למה שחשוב לנו בחיים
ואיך שאנחנו רוצים לפגוש את עצמנו,
והם גם אלו שעושים את איך שאנחנו פוגשים את החיים.
בהכי הפשטה,
זה קצת כמו מעגל אפר״ת – ארוע-פרשנות-רגש-תגובה
אבל זה הרבה יותר מורכב מזה
ואני לא אכנס לזה פה.

אני רוצה להגיד
שהרגלים מיטיבים
מעבר להשפעה העצומה שיש להם
על איכות החיים שלנו, הפיזית והרגשית
עם הזמן הופכים להיות חלק ממי שאנחנו
ומערכת הניהול הרגשית שלנו
מאמצת אותם לטובתנו.
וכן, אפשר לקרוא לזה חוסן נפשי.

אני אכתוב על זה מאמר נפרד,
אבל חשוב להבין
שהרגלים מיטיבים שגם נשארים
לא מושגים מתוך מאבק והפעלת כוח
כנגד ההרגלים הישנים.

ממש להפך.

יצירת הרגלים מיטיבים
היא תהליך של התבוננות סקרנית והקשבה עמוקה פנימה
של זיהוי השיפוטיות והדפוסים הנוקשים שלנו
שמקשים עלינו לשנות את ההרגלים
ובכך מקשים עלינו ליצור את ההרגלים הרצויים
ותשומת לב עדינה
לתנועה שיש בה אפס מאבק
(כן תשומת לב, לא מאבק – יש הבדל!).

רוצה להתחיל את הדרך שלך להרגלים מיטיבים?

לפעילות הקרובה המתוכננת ליצירת הרגלים מיטיבים מכאן

ואם בהרגל של מדיטציה חשקה נפשך –

מוזמנים לתרגל מדיטציית מיינדפולנס ״כמו הר״ כאן

או לתרגל מדיטציית מיינדפולנס קצרה של תשומת לב לנשימה כאן

והנה הרצאת TED מעניינת על סקרנותכתומכת בשינוי הרגלים


אהבה עצמית זה כל הסיפור


אהבה עצמית היא הבסיס לשפע, לביטחון עצמי, להשגת מטרות בחיים ולאושר

אהבה עצמית היא ה-דבר!

"אהבה עצמית" –
מה עובר לך בראש
כשצמד המילים הזה נשמע?

נרקיסיזם?
אין באמת כזה דבר
אהבה עצמית?
שמעתי על זה
אבל… לא אצלי?
או אולי –
כן בסדר,
לפעמים זה מצליח לי
אבל רק לפעמים?

אנחנו מדברים על ביטחון עצמי,
על שפע,
על השגת מטרות בחיים,
ועל אושר,
אבל –
אף אחד מכל אלו
לא יכול באמת להתממש
אם לא נאהב
את עצמנו, את מי שאנחנו
כמו שאנחנו..

אהבה עצמית היא
הבסיס לכל אלו.

כשאנחנו אוהבים את עצמנו,
אנחנו יכולים לפגוש
אתגרים בחיים
ולדעת
שיש לנו את החשוב מכל:
אותנו
זמינים בכל רגע
עבור עצמנו,
נאמנים לעצמנו.

במצב שבו אנחנו
לא אוהבים את עצמנו,
משברים ושיבושים
יראו לנו קשים יותר
עד כדי
בלתי אפשריים להתמודדות.

אהבה עצמית וביטחון עצמי

איך אהבה עצמית
וביטחון עצמי קשורים,
זה נראה די ברור, נכון?

מה זה בעצם ביטחון עצמי?
זה מצב שבו אנחנו יודעים
שמי שאנחנו זה בסדר גמור.

אנחנו לא חייבים
לחשוב או להאמין
שאנחנו טובים בהכל,
מסוגלים להכל,
אלא –
פשוט (או כאילו פשוט)
לקבל את מי שאנחנו
על החוזקות שלנו
ועל חולשותינו,
פחדינו,כאבינו
ושאר החלקים שלנו
שאנחנו בדרך כלל
משתדלים להסתיר
(לפעמים גם מעצמנו).

כדאי לעשות הבחנה
בין הפגנה חיצונית של ביטחון עצמי
לבין  ביטחון עצמי אמיתי.

אדם שיש לו ביטחון עצמי
לא צריך להראות
כמה הוא חזק,
כמה הוא יודע,
כמה הוא מוצלח,
כי הוא יודע
שמי שהוא
זה ממש בסדר,
אפילו יותר מבסדר.

אהבה עצמית והשגת מטרות בחיים

עכשיו,
כשהבנו שאהבה עצמית
היא גם מצב
של ביטחון עצמי
אפשר להסתכל על
השגת מטרות בחיים
ממקום קצת שונה
ממה שאנחנו
רגילים להסתכל.

קודם כל,
די ברור שככל
שיש לנו יותר
ביטחון עצמי,
יותר קל לנו
להציב לעצמנו מטרות
ולעשות את מה שנדרש
כדי להשיג אותן.

גם די ברור
שככל שיש לנו יותר
ביטחון עצמי
כזה שמבוסס על
אהבה עצמית
נוכל להרגיש יותר
שהכל אפשרי עבורנו,
ואם לא הכל
אז הרבה.

ויש עוד עניין:
הרבה אנשים
מציבים לעצמם מטרות
ועושים את מה שצריך
כדי להשיג אותן
דווקא ממצב הפוך –
של חוסר ביטחון עצמי
ושל חוסר באהבה עצמית
(וצורך להרגיש
שהם ראויים
באמצעות ההשגים שלהם).

מה שקורה במצב כזה,
זה שעובדים הרבה יותר קשה
והחוויה היא יותר של
מאמץ ומאבק
בדרך להשגת המטרות,
ויותר מזה –
השגת המטרות
לא בהכרח
תיצור תחושה טובה.

אני מכירה לא מעט אנשים
ש"יש להם הכל"
והם לא מאושרים,
לא מרוצים אף פעם,
ורודפים אחרי הדבר הבא,
בלי להנות ממה שהשיגו,
וזה בגלל
שאין את הבסיס
הכל כך חשוב הזה,
של ביטחון עצמי
שמבוסס על
אהבה עצמית.

אהבה עצמית ושפע

אז איך שפע קשור
לאהבה עצמית?

זה פשוט.
אהבה עצמית
משמעה הידיעה
ש"אני, כמו שאני
זה מספיק
ויותר ממספיק".

שפע
הוא מצב של ידיעה
שמה שיש לי
זה מספיק,
וגם אם כרגע
חסר לי משהו
הכל בסדר,
לא יחסר לי דבר.

כלומר,
שפע,
כמו אהבה עצמית
הם מצבי תודעה,
למרות שאנחנו נוטים
לייחס לשפע
תכונות גשמיות יותר.

אדם יכול לחיות
עם מעט מאד
ולהרגיש מבורך
ושיש לו
כל מה שהוא
זקוק לו,
והפוך –
אדם שיש לו הרבה
יכול לחיות בדאגות
ובתחושה
שאף פעם לא מספיק לו.

כשאנחנו יודעים,
במעמקי תודעתנו וליבנו,
שמי שאנחנו זה מספיק,
אפילו יותר ממספיק
כלומר –
מצב של אהבה עצמית

אנחנו גם יכולים לדעת
שמה שיש לנו
זה תמיד
מספיק ויותר ממספיק
ולא יחסר לנו דבר.

אהבה עצמית ואושר

אהבה עצמית ואושר
הם כמעט אותו דבר.

אושר, כמו אהבה עצמית
וכמו שפע,
הוא מצב תודעה.

מי שמכיר את הסיפור על פוליאנה
היתומה הקטנה
שנאספה ע"י דודתה המרירה
יכול לזכור
איך כל דבר שנאמר לה
או כל דבר שקרה לה
היא מצאה דרך
להיות מרוצה ממנו,
להרגיש
שקורה לטובתה,
ואף מצאה דרך
לאהוב כל אחד
מהאנשים שפגשה
ולראות את הטוב שבהם
בלי קשר
לאיך הם התנהגו כלפיה
ומי הם היו.

וכמו שחז"ל אמרו –
"איזהו עשיר?
השמח בחלקו"

כך גם המאושר –
זה מי שמוצא בתוכו
את היכולת לאהוב
את מה שיש לו,
את המציאות שהוא פוגש
בלי לצפות
או להזדקק
שזה יהיה שונה,
לפי תסריט כלשהו
שהוא מדמיין לעצמו
שכך נראית מציאות
שתגרום לו לאושר.

בהפוך על הפוך-
אדם שיודע להיות מאושר
יצור גם את המציאות הזו
בלי להתאמץ,
כי הוא בתדר המתאים
למציאות שהוא רוצה.

אז איך לאהוב את עצמך?

תחילת הדרך
לאהוב את עצמך
היא בהפסקת ההתנגדות
למי שאת/ה היום,
למה שיש לך
או אין לך
ולמה שקורה לך
או לא קורה לך
היום.

לכן,
בכל פעם
שההתנגדות, כעס, תסכול
על כל אלה תעלה,
פשוט נזכור
שאנחנו רוצים
לקבל את זה
בלי התנגדות.

כמה דרכים
שאני מכירה
ויכולה להציע לך
כדי ללמוד
לאהוב את עצמך יותר
הן:
הו'אופונופונו 
מדיטציה
ולפעמים כדאי גם
להעזר בטיפול

אהבה עצמית היא הבסיס לשפע, ביטחון עצמי, השגת מטרות בחיים ואושר
אהבה עצמית היא הבסיס לשפע, ביטחון עצמי, השגת מטרות בחיים ואושר


טרנספורמציה רגשית, אושר ומדיטציה נפגשים


איך לעבור טרנספורמציה רגשית ולהגיע לאושר ?

מה זה בכלל טרנפורמציה רגשית?

טרנספורמציה רגשית, אושר ומדיטציה נפגשים.
נשמע כמו התחלה של בדיחה?
(אם היינו מחליפים את הנפגשים
ב"נכנסים לבר").

אני יודעת
שלהרבה אנשים
המלים האלו –
טרנספורמציה רגשית
אושר
מדיטציה

נשמעות כמו בדיחות
במקרה הטוב
וכמו משהו שמוכרים להם
כמו אופיום להמונים –
זה זול, זה ממכר,
אבל לא באמת רלוונטי,
לא באמת
משנה את המצב
ולא באמת
יוצר את המציאות הרצויה,
ולכן זה יכול
בעיקר לעורר ציניות, התנגדות
והתכחשות למה שלי כבר ידוע:

אושר הוא לא מילה גסה

במלים אחרות,
האושר בהחלט אפשרי לנו.

אז למה אנחנו
לא מצליחים להרגיש אושר,
או חווים אושר לעיתים רחוקות בלבד?

יש לזה לא מעט סיבות.
כמה מהן הן האמונות
שנטבעו בנו עוד בילדותנו:
שהחיים זה לא פיקניק,
שצריך לעבוד קשה,
שהאושר שלנו תלוי
בגורמים חיצוניים לנו,
במה יש לנו
או באנשים אחרים.

יש גם שירים
שמספרים לנו כמה קשה
להיות מאושרים
אחד מהם הוא
"העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש…"
ויניסאוס דה מוראס,
תרגום אהוד מנור

איך התת מודע עובד ולמה הוא מפריע לנו בדרך לאושר

התת מודע שלנו
מכיל מערכת שלמה ומסועפת
של אמונות, פחדים,
דפוסים וטראומות
שנוצרו במהלך חיינו,
רובם בילדות.

בלי להיכנס לשאלה
למה אנחנו לא מודעים
לכל מה שבתת מודע,
נזכור רק
שמדובר במנגנונים אוטומטיים
שבאים להגן עלינו
מפני מה שהתת מודע
תופס כסכנות.

המוח הקדום שלנו,
מוח הזוחלים,
זה שאחראי על ההישרדות
(ומכאן שתפקידו
להגן עלינו מפני סכנות)
שואף לדבר אחד:
לישרוד.
כלומר – אם נשארנו בחיים
זה סימן שזה הכי בטוח,
והוא ינחה אותנו
לחזור שוב ושוב
על הדפוסים ש-
השאירו אותנו בחיים.

איך נשארנו,
באיזה מצב רגשי,
זה כבר לא מעניין את המוח הזה.
הוא תמיד ינחה אותנו
להישאר בחיים,
גם במחיר האושר.
ומכיוון שהוא אחראי על ההישרדות
הוא גם יהיה הראשון
שימהר לזהות "סכנות"
ולהפעיל את מנגנוני
ההשרדות.

המשמעות של
טרנספומציה רגשית
היא למעשה
להפסיק את השעבוד
למוח הזוחלים הקדום,
ולדפוסים שפוגעים בנו ומכאיבים לנו
שוב ושוב.

מנגנוני ההשירדות
לא מגינים עלינו מפני
איום קיומי,
מכיוון שהיום
אנחנו כמעט ולא חשופים
לסכנות קיומיות מיידיות
כמו שהיינו כשהמוח הזה נוצר להגנתנו.

אז מה כן יביא לאושר? אולי חשיבה חיובית?

חשיבה חיובית
יכולה להוביל לרגש חיובי
ובכך לאפשר לעצמנו
להרגיש יותר
אושר.

אבל…
חשיבה חיובית היא עניין מורכב.

כדי שחשיבה חיובית
תביא לנו אושר
אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו
ולשים לב,
מתי אנחנו נמנעים מלהרגיש
רגשות שאינם נעימים לנו
אבל צריכים לקבל את מקומם,
אחרת,
זוהי למעשה לא חשיבה חיובית
אלא הדחקה.

חשיבה חיובית שמאפשרת אושר,
היא כזו שבה
אנחנו מצליחים לפגוש
את כל קשת הרגשות שלנו,
ולדעת שזה בסדר,
גם כשאנחנו מרגישים
פחות שמחים.

חשיבה חיובית
מאפשרת לנו  
לפגוש מצבים מורכבים
שמעוררים בנו רגשות שונים
בלי שנרגיש
שאנחנו צריכים שזה יסתלק,
שהרגש הזה לא יהיה.

החיים מזמנים לנו
כל מני אתגרים.
אם נצפה מהחשיבה החיובית
שתיצור לנו רק מציאות מהאגדות,
בוודאות נתאכזב
ונישאר אומללים.

עוד עניין עם חשיבה חיובית
הוא ש-
חשיבה חיובית
עובדת רק מהמודע.
היא אמנם משפיעה על התת מודע,
אבל זה דורש תרגול
התמדה
והרבה סבלנות,
כי התת מודע שלנו
ימשיך למשוך אותנו
להתנהגויות, דפוסים ורגשות
הרגילים,
אלו ש"מגינים" עלינו
מפני "סכנות"

להשפיע על התת מודע עם מדיטציה ולהגיע לאושר

או קיי,
אז איך עוזרים
לתת מודע לשתף יותר פעולה
איתנו ועם הרצון המודע שלנו
לטרנספורמציה רגשית ולאושר?
אחת הדרכים הטובות לזה היא –
מדיטציה.

למה מדיטציה?
כי מדיטציה  פועלת
ישירות על התת מודע.

תרגול מדיטציה
הוא כלי עוצמתי
לטרנפורמציה רגשית.
(הסבר על סוגי המדיטציה השונים
כאן בקישור )


אנחנו יכולים להתמקד
במדיטציה מונחית
אם אנחנו רוצים
טרנספורמציה רגשית
ממוקדת בתחום ספציפי,
ואנחנו יכולים לעשות מדיטציה
שקטה או מונחית רלוונטית
אם אנחנו רוצים
להגיע למצב של שלווה ורוגע כללי,
שחרור ממתחים
מיקוד גבוה יותר
ואפילו לשינויים במערכות היחסים
(וזוהי הטרנספומציה הרגשית).

מזמינה באהבה
לקבל ממני במתנה
את המדיטציה
"להסכים שיהיה לי פשוט"

 

טרנספורמציה רגשית לאושר עוברת דרך התת מודע, מדיטציה היא כלי עוצמתי להשפעה על התת מודע
טרנספורמציה רגשית


אפשר להיות מאושרים


כולם יכולים להיות מאושרים?

כן, כולם יכולים להיות מאושרים

כשאני אומרת שכולם יכולים להיות מאושרים,
אני יודעת שזה יכול לעורר שאלות,
שלא לומר התנגדות.

אני שומעת תשובות כמו:
"איך אפשר להיות מאושר כש…"

זה בכלל לא משנה מה ממשיך את המשפט,

כל עוד אנחנו תולים את האושר שלנו
בגורמים חיצוניים לנו.

מי משפיע על מי? המציאות על האושר שלנו או האושר שלנו על המציאות?

אני זוכרת שיחה שהייתה לי עם מטופלת,
אמא לשני ילדים:
היא סיפרה לי שלבן שלה יש בעיות מולדות
בהמון תחומים (קושי בדיבור, דיסלקציה, גמישות יתר ועוד),
והיה צריך מאד להתאמץ כדי להשיג
דברים שילדים אחרים מגיעים אליהם בקלות.
ואילו הבת שלה יצאה "מושלמת",
חזקה פיזית,
מדברת טוב והכל הולך לה בקלות.

ולמרבה הפלא,
נראה שלבן תמיד טוב.
הוא תמיד מרוצה, סולח בקלות,
כשמשהו קורה הוא "מדפדף"
או מצליח למצוא את הפן המשעשע בזה.
ואילו הבת –
כמעט אף פעם לא מרוצה.
שום דבר לא מספיק לה,
היא תמיד משווה,
מתלוננת, מרגישה שאין לה מספיק
משום דבר.

לכאורה, היא הייתה צריכה להיות המרוצה, המאושרת,
והיינו מצפים שהוא יהיה זה שיותר סובל בחיים.

אז מה יש כאן?

יש כאן עניין של גישה.
אמנם כשאנחנו ילדים,
אנחנו אולי פחות רואים
את יכולת הבחירה שלנו בגישה.

אבל-

ככל שאנחנו גדלים
אנחנו יכולים לראות את זה
ולבחור –

האם אנחנו רוצים לחיות בטוב,

להיות מאושרים
ולא משנה מה הקלפים שנקבל,
או שאנחנו בוחרים
באומללות, בקורבנות,
בלחפש את האשמים במצבנו
ובעצם לשחרר את עצמנו מאחריות על עצמנו.

אושר הוא מצב של תודעה

"כשאתה חושב שכל דבר
הוא באשמת מישהו אחר,
אתה תסבול מאד.
כשתיווכח שהכל נובע
רק מעצמך,
תדע שלום ושמחה"

מיוחס לדלהי למה ה-14

 

תודעה של אושר
היא לא "חשיבה חיובית".
תודעה של אושר היא הרבה מעבר לזה.
תודעה של אושר
היא מצב
שבו אנחנו מקבלים באהבה
את מה שקורה לנו,
מתוך ההבנה שזה שיקוף
של מי שאנחנו,
גם אם מדובר בתת מודע שלנו.

כשאנחנו במצב כזה,
אנחנו מפסיקים להאבק בקשת הרגשות שלנו
ואז –
עצב, כאב או רגשות נוספים
שאנחנו תופסים כ"שליליים"

מקבלים את המקום שלהם בתוכנו,
לא הופכים לדרמה (הפנימית או החיצונית) שמתרחשת
כשאנחנו מנסים להימנע מהרגשות האלה
או כשאנחנו נבהלים מהם,
והכי חשוב –

לא הופכים את המצב לסבל.

איך לרתום את התת-מודע שלנו כדי להיות מאושרים?

יש לא מעט דרכים
להשפיע על התת מודע שלנו
כדי שיהיה מסונכרן
עם הרצונות המודעים שלנו.

במלים אחרות,
אנחנו יכולים להשפיע
על התת מודע שלנו
כדי להיות יותר מאושרים.

הדבר הראשון שנדרש לזה הוא –
לבחור.

הדבר השני –
להתמיד.

השני הוא אפילו יותר קשה מהראשון,
כי המציאות יכולה למשוך אותנו

בקלות למקמות שבהם לא נרגיש
שיש השפעה לבחירה שלנו,
ועדיין –

כשאנחנו זוכרים את הבחירה
להשפיע על התת מודע
באופן עקבי –

אנחנו נתמיד גם אם
לפעמים זה לא ברור למה.

כל אחד יכול לבחור להיות מאושר

נכון, כל אחד יכול לבחור
להיות מאושר.

העניין הוא,

שקל לנו להחליט,
והרבה פעמים קשה לנו
לעמוד בהחלטות.

לכן, אחרי שבחרנו
להיות מאושרים,
אנחנו רוצים לבחור גם
להיות מחוייבים לבחירה,
ולהתמיד
במה שבחרנו לעשות
כדי לעזור לעצמנו
להשפיע על התת מודע
וליצור חיים מאושרים יותר.

אז מה לעשות כדי להיות מאושרים?

להיות מאושר,
כמו הרבה דברים בחיים,
זו מיומנות.

גם אם לא "נולדנו" מאושרים
או לא התרגלנו לזה,
אנחנו יכולים לבחור בזה
וללמוד
איך לעשות את זה.

שני כלים שאני רוצה להציע לך הפעם
הם מדיטציה
והו'אופונופונו
ידע עתיק מהוואי
מופלא בפשטותו ועוצמתו
שמלמד אותנו
איך לשחרר מטענים מעכבים
בקלות,
ולהיות בכך יותר מאושרים.

ואם כבר הצעתי לך מדיטציה,
מזמינה אותך באהבה לקבל במתנה
את המדיטציה שהקלטתי:
להסכים שיהיה לי פשוט

אושר הוא לא מילה גסה
אפשר להיות מאושרים

 

 


הו'אופונופונו


מה זה הו'אופונופונו?

רגע לפני שנדבר על מה זה הו'אופונופונו…

אני רוצה לשאול אותך, האם קורה לך שזה הדיבור הפנימי שלך
(וכן, זה קשור ל-הו'אופונופונו
נגיע לזה בקרוב)

הלוואי ויכולתי… לאהוב את עצמי יותר,
הלוואי ויכולתי… לשפוט את עצמי פחות,
הלוואי ויכולתי… לקבל באהבה את מה שקורה לי,
הלוואי ויכולתי… לדעת שגם הארועים ה"שליליים" בחיי הם הזדמנות..
נשמע דמיוני, בלתי אפשרי, נכון?

מה זה הו'אופונופונו – ואיך זה מאפשר חיים מאושרים
הו'אופונופונו הוא ידע עתיק מהוואי
שמאפשר לנו לקבל את המציאות שאנחנו יוצרים,
גם זו שפחות נוחה ונעימה לנו,
לקבל את עצמנו בפחות שיפוטיות,
לפגוש באופן חדש ומאפשר את קשת הרגשות שלנו,
ולהפוך בעיות להזדמנויות ומצבים מורכבים – לפשוטים.

הידע העתיק הזה היה שמור
לכוהני דת בלבד (קאהונות)
ומי שרצה להעזר בזה
היה צריך להגיע לכוהן ולקבל את עזרתו.

עד שאחת הקאהונות,
מורנה שמה,
קיבלה את המסר והדרך
להעביר את הידע המופלא הזה
לאנשים הרגילים,
שאינם כוהנים.

מאז, קרו הרבה נסים בעזרת ה-הו'אופונופונו,
אחד מופלאים שבהם
הוא ריפוי של אסירים במחלקה סגורה
בכלא שמור,
ע"י רופא פסיכיאטר בשם
דר' אִיהַלֶאַקַלָה הו לן
מחלקה שהיתה רווייה באלימות וקושי
והעבודה בשיטה הביאה למצב
שכמות התרופות הפסיכיאטריות שהאסירים קיבלו
הופחתה משמעותית,
האסירים פוזרו במחלקות הכלא השונות
והמחלקה נסגרה.

אני רוצה לספר לך על מערכת היחסים שלי עם הו'אופונופונו
ועל מערכת היחסים שלי עם "אושר"

בנימה אישית יותר,
אני יכולה לספר לך
שלא ממש האמנתי שאושר אפשרי
בנסיבות החיים המורכבות
שהיו לי

וגם –
שהמפגש הראשון שלי עם השיטה
עורר בי חשדות וחששות:
זה נשמע לי קל מדי,
קל עד כדי חוסר אחריות.

בשלב מסוים,
כשהרגשתי שאני מוכנה "להסתכן"
(אמרתי לעצמי – מקסימום זה יצליח)
פשוט התחלתי "לנקות" על פי מה שידעתי.

כשראיתי שמתחילים לקרות ניסים קטנים
ואז גם גדולים,
הבנתי שאני רוצה להעמיק את ההבנה שלי
בידע הזה.

מאז, כבר כמה שנים שאני מנקה (זה המונח בהו'אופונופונו)
ורואה באופן מובהק את השינויים בחיים שלי,
בתחומים השונים:
במערכות היחסים
ביכולת שלי להתמודד עם משברים
ואני אפילו יכולה להגיד
שיש רגעים לא מעטים
שאני יכולה לקרוא להם
אושר.

הסדנה מתקרבת,
מזמינה באהבה ללמוד את הידע המופלא הזה.

מועדי סדנאות הו'אופונופונו הקרובות:

יפורסם בקרוב

לשמירת מקום

סדנת הו'אופונופונו מתקדמת

מיועדת למי שכבר עבר את הסדנה הראשונה
ורוצה להעמיק את ההבנה
ולקבל עוד רבדים
של התחברות לידע המופלא הזה

מועד נוסף יפורסם בקרוב