נוקשות ורכות בהרגלים – או –
למה חשוב להרגיש טוב עם עצמנו כשזה מגיע להרגלים

נוקשות ורכות בהרגלים – מה הסיפור בכלל?

לפני שנשאל מה בכלל הסיפור של נוקשות ורכות בהרגלים
אני רוצה לחזור לסצנה שזכורה לי היטב
מהסרט ״חולה אהבה בשיכון ג׳״:

בקצרה, החלק בסרט מספר על ויקטור שמתאהב במיכאלה,
שלא מחזירה לו אהבה.

הוא לא מוכן לקבל את זה ומתחיל להטריד אותה עד שהוא מגיע לנקודה
שבה הוא מתאשפז בבית חולים לחולי נפש.

באותו המוסד, הוא פוגש את חרפוף,
שהקטע שלו הוא שמדי יום הוא צועק במשך דקות ארוכות ״אוולין אל תלכי״
במעין טקסיות, ממש מדי יום ביומו.

הסצנה שאני מדברת עליה היא לקראת הסוף:
אוולין מופיעה לפתע ומחפשת את חרפוף,
מוצאת אותו ומגיעה לבקר אותו במוסד.
חרפוף נראה ממש שמח לראות אותה,
מספר לה שהוא מרגיש ממש טוב וגם היא אומרת ששלומה טוב,
ואז הוא אומר לה, ״סליחה, אני צריך…״
והולך למקום הקבוע שלו, ומתחיל לצעוק ״אוולין אל תלכי״.

ברור שהבאתי את הסצנה הזו כקטע מוגזם ולא מאוזן של הרגלים
ואין לי חשש שזה מה שיקרה למישהו
שרוצה ליצור לעצמו הרגלים מיטיבים שנשארים.

אבל יש משהו בקטע הזה שהוא ממש חשוב בעיני,
והוא – לזכור את ה״למה״
של ההרגלים שאנחנו רוצים ליצור בחיים,
כי הדרך אל ה״איך״ עוברת ב״למה״ באופן מובהק ומשמעותי.

נוקשות ורכות ביצירת הרגלים

ה״למה״ ליצור הרגלים מיטיבים
מתחיל תמיד ברצון, לפעמים בצורך,
להרגיש יותר טוב עם עצמנו, עם גופנו ועם חיינו.

לא משנה מה ההרגל,
וכמה טוב לי להתרגל אליו ולחזור עליו מדי יום
ואולי מדי זמן אחר קרוב יותר (כמה שעות, פעמיים ביום וכו׳)
אני לא רוצה להגיע למצב שההרגל שולט בי.

אני לא רוצה לפתח תלות או נוקשות לא בריאה לגבי שום הרגל.

אז אם לא הבנו עד עכשיו אני מתכוונת להרגלים נוקשים
שמשכיחים מאיתנו את היכולת לבחור עבור עצמנו
ובמקום שהם ייטיבו איתנו וישרתו אותנו
הם הופכים לסוג של ״שולטים״ בנו,
וזה נכון לגבי כל הרגל.

האם לא נדרשת איזושהי נוקשות כדי ליצור הרגלים בהם?

זאת אחת הטעויות הרווחות ביותר בעולם יצירת ההרגלים:
המחשבה שאנחנו צריכים להיות נוקשים עם עצמנו
כדי לעזור לעצמנו ליצור הרגלים ולהתמיד בהם.

העניין הוא שזה ממש לא ככה.
להפך.

כדי ליצור הרגלים מיטיבים שאנחנו מצליחים להתמיד בהם
אנחנו צריכים להתרגל להקשבה מסוג חדש
הקשבה עדינה ונוכחת שעוזרת לנו להבין
למה אנחנו זקוקים בכל רגע ורגע
ובטח ברגעים שבהם אנחנו
מצד אחד מאד רוצים ליצור, ליישם ולהתמיד בהרגל מסוים
ומצד שני – מאד מאד רוצים בו זמנית לעשות בדיוק את ההפך.

כי בואו נגיד את זה –
אם זה היה רק כיף ומושך ומפתה,
לא היה שום עניין עם ליצור הרגלים חדשים ולהתמיד בהם.

לכל אחד מאיתנו יש את ההרגלים שיחסית קל לו ליצור.
יש מי שקל לו להתמיד בהרגלי סדר וארגון.
יש את אלו שקל להם להתמיד בהרגלי ספורט ופעילות גופנית,
אולי כי הם אתלטים יותר, אולי כי זה משהו שתמיד היה להם נעים ומזמין.
יש אנשים שקל להם יותר להתמיד בהרגלי תזונה
בין אם זה כי הם יותר אוהבים את המזון שהם רוצים לאכול
ובין אם זה כי אצלם זה פשוט יותר פשוט, כי ככה זה אצלם.
ויש אנשים שקל להם יותר להתמיד בהרגלי תרגול מדיטציה ומיינדפולנס
כי זה משהו שמתחבר אליהם איכשהו יותר בקלות.

זה מאד אישי, ומכיוון שכך,
זה לא ראוי להיות נתון לשיפוט.

יש משהו קצת מבלבל בלהתרגל להקשבה מסוג חדש
כשרוצים ליצור הרגלים חדשים,
מכיוון שאנחנו כבר בתוך איזשהו מסע ליצירת הרגל
אז ההתרגלות להקשבה היא עוד איזשהו הרגל שאנחנו יוצרים?

זה נכון, אבל זה יותר דומה למשהו כמו
שלפני שקוראים ספר אחד
אנחנו צריכים ורוצים ללמוד לקרוא אותיות ולחבר אותן למילים
ויחד עם הלמידה של האותיות והמילים,
אנחנו גם מתחילים את התרגול של הלמידה
ע״י הקריאה בספר.

וכמו קריאה, ככל שנתרגל יותר הקשבה לעצמנו
ככה זה יהיה זמין לנו לטובת הרגלים נוספים, ולא רק להרגלים.
מקווה שלא בלבלתי יותר מדי,
אבל אני אנסה לעשות סדר.

אם נחליף את המילה ״נוקשות״ במילה כוונה או התכוונות –
זה ירגיש לגמרי אחרת!

המילה כוונה, או התכוונות,
או אולי נכון יותר לתת לשתיהן מקום ולא אחת או השניה
הן תחליף מעולה למילה נוקשות שנתפסת אצל רבים כהכרחית
ליצירת הרגלים ולהתמדה בהם.

ניקח לדוגמה את הרצון לתרגל מדי יום
פעילות גופנית כלשהי – יוגה, הליכה, ריצה או כל פעילות אחרת.
יש אנשים שזה ממש לא מובן מאליו עבורם
לעשות פעילות גופנית
למרות שכולנו יודעים כמה זה חשוב לגוף וגם לנפש.

אני כבר מתרגלת תקופה של כמה שנים
וזה תודות לאותו תהליך של הקשבה ותשומת לב
שאני מדברת עליו,
אבל אני רוצה לספר על רגע אחד אישי – ספציפי.

בוקר אחד שבו לא היו לי פגישות ביומן, קמתי בכוונה מלאה
להתחיל את היום בתרגול יוגה,
אחריו מדיטציה וכתיבה אינטואיטיבית,
אלו הרגלים שאני מצאתי שעושים לי ממש טוב.

באותו בוקר הייתי בשלהי שפעת, לכאורה כבר לא חולה
אבל גם לא ממש בריאה
והיו לי ביומן המון משימות שהיה לי חשוב לעשות באותו היום.
אבל…
הדבר היחיד שהגוף שלי וכל שאר החלקים שלי רצו לעשות באותו הבוקר
היה לשבת על הספה ולהתאושש לאט לאט.

המיומנות שלי בהקשבה למה שאני באמת זקוקה לו
איפשרה לי לעשות בדיוק את מה שהתבקש –
לשבת, להתאושש בקצב שלי, בלי לצפות מעצמי
שמשהו יקרה ברגע מסוים,
אלא פשוט להיות עם  מה שמתבקש ברגע ההווה..

כמו בהרבה מקרים שזה נראה לי בלתי אפשרי להגיע למשהו
עד שאני מאפשרת לעצמי את מה שאני זקוקה לו,
ההתאוששות הגיעה ממש מהר.

תוך לא הרבה זמן

עלתה מתוכי הבקשה של הגוף ושל הנפש
לתרגל יוגה, ואפילו תרגול יותר ארוך ממה שתכננתי בהתחלה.

את אותו היום המשכתי מתוך אותה ההקשבה.
ההתקדמות במשימות הייתה בקצב שונה ממה שהתכוונתי מלכתחילה
אבל כל המשימות הושלמו, בנחת, על הצד הטוב ביותר
שהתאפשר לי באותו היום
ומה שאולי הכי חשוב בסיפור הוא

שהרגשתי מעולה עם עצמי!

אולי עכשיו נשאלת השאלה –

מה קשור איך שהרגשת לעניין ההרגלים?

אז זהו, שממש יש קשר
בין איך שמרגישים לבין יצירת הרגלים שנשארים.

נחזור רגע להתחלה – לרצון שלנו ליצור הרגלים חדשים ומיטיבים
ולמה יש לנו את הרצון הזה?
יש הרבה תשובות
אבל אם נחקור אותן לעומק ונשאל
״אז למה אני רוצה לעשות ספורט/לאכול בריא/לסדר ניירת/לתרגל מדיטציה/…״
יהיו תשובות כמו – כי זה בריא, כדי לרדת במשקל,
כדי שיהיה יותר מסודר ובטח זה יעזור לי לעוד כמה דברים
אבל את כל הדברים האלו אנחנו רוצים
כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו!

חזרה לבוקר הזה –
הייתה לי כוונה להשלים כמה וכמה משימות
אבל לפני הכוונה ההיא,
חשוב לי להרגיש שאני קשובה לעצמי
כי רק ככה
אני באמת ארגיש טוב יותר עם עצמי.

בלמידה של ההקשבה לעצמנו יש הרבה רכות,
בדיוק ההפך מנוקשות.

כשאנחנו לומדים להיות רכים עם עצמנו
להיות פחות שיפוטיים, פחות נוקשים
ופחות חושבים ב-נכון ולא נכון,
אנחנו יוצרים לעצמנו את ההרגלים החדשים
ומתמידים בהם,
מתוך הקשבה לכל מה שקורה לי עכשיו
וכן, גם לחלק אחד קטן או גדול בי
שעכשיו, ממש עכשיו, לא בא לו
ויש לו את הסיבות שלו.
כאן אפשר לקרוא על הסיבות

ואז –

אנחנו מרוויחים כמה דברים
מאד מאד חשובים:

– אנחנו מצליחים להתמידיותר בהרגלים.

– אנחנו מצליחים לזור אליהם בנחת אחרי
שאנחנו חווים רגעים שבהם יותר קשה לנו להמשיך בהם,
מתוך ההקשבה והרכות.

-אנחנו מדייקים לעצמנו בכל רגע את ההרגלים
כי החיים, המציאות ואנחנו משתנים
וההתאמה של מה שאנחנו מבקשים לעצמנו בעניין ההרגלים (ובכלל)
מתוך הקשבה שקטה לעצמנו, הקשבה רכה
ולא מתוך נוקשות
מאפשרת לנו להמשיך וליצור לעצמנו את ההרגלים
שמיטיבים איתנו באמת
ומאפשרים לנו להרגיש טוב עם עצמנו באמת.

והנה תזכורת – אנחנו רוצים ליצור הרגלים מיטיבים שנשארים
כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו ובחיינו.

לפרטים על תהליך יצירת ההרגלים בנחת שנשארים
השאירו פרטים כאן ואחזור אליכם

אפשר להתחיל להתנסות ביצירת הרגל
של תרגול מדיטציית מיינדפולנס קצרה כאן

מה זה הו'אופונופונו?

רגע לפני שנדבר על מה זה הו'אופונופונו…

אני רוצה לשאול אותך, האם קורה לך שזה הדיבור הפנימי שלך
(וכן, זה קשור ל-הו'אופונופונו
נגיע לזה בקרוב)

הלוואי ויכולתי… לאהוב את עצמי יותר,
הלוואי ויכולתי… לשפוט את עצמי פחות,
הלוואי ויכולתי… לקבל באהבה את מה שקורה לי,
הלוואי ויכולתי… לדעת שגם הארועים ה"שליליים" בחיי הם הזדמנות..
נשמע דמיוני, בלתי אפשרי, נכון?

מה זה הו'אופונופונו – ואיך זה מאפשר חיים מאושרים
הו'אופונופונו הוא ידע עתיק מהוואי
שמאפשר לנו לקבל את המציאות שאנחנו יוצרים,
גם זו שפחות נוחה ונעימה לנו,
לקבל את עצמנו בפחות שיפוטיות,
לפגוש באופן חדש ומאפשר את קשת הרגשות שלנו,
ולהפוך בעיות להזדמנויות ומצבים מורכבים – לפשוטים.

הידע העתיק הזה היה שמור
לכוהני דת בלבד (קאהונות)
ומי שרצה להעזר בזה
היה צריך להגיע לכוהן ולקבל את עזרתו.

עד שאחת הקאהונות,
מורנה שמה,
קיבלה את המסר והדרך
להעביר את הידע המופלא הזה
לאנשים הרגילים,
שאינם כוהנים.

מאז, קרו הרבה נסים בעזרת ה-הו'אופונופונו,
אחד מופלאים שבהם
הוא ריפוי של אסירים במחלקה סגורה
בכלא שמור,
ע"י רופא פסיכיאטר בשם
דר' אִיהַלֶאַקַלָה הו לן
מחלקה שהיתה רווייה באלימות וקושי
והעבודה בשיטה הביאה למצב
שכמות התרופות הפסיכיאטריות שהאסירים קיבלו
הופחתה משמעותית,
האסירים פוזרו במחלקות הכלא השונות
והמחלקה נסגרה.

אני רוצה לספר לך על מערכת היחסים שלי עם הו'אופונופונו
ועל מערכת היחסים שלי עם "אושר"

בנימה אישית יותר,
אני יכולה לספר לך
שלא ממש האמנתי שאושר אפשרי
בנסיבות החיים המורכבות
שהיו לי

וגם –
שהמפגש הראשון שלי עם השיטה
עורר בי חשדות וחששות:
זה נשמע לי קל מדי,
קל עד כדי חוסר אחריות.

בשלב מסוים,
כשהרגשתי שאני מוכנה "להסתכן"
(אמרתי לעצמי – מקסימום זה יצליח)
פשוט התחלתי "לנקות" על פי מה שידעתי.

כשראיתי שמתחילים לקרות ניסים קטנים
ואז גם גדולים,
הבנתי שאני רוצה להעמיק את ההבנה שלי
בידע הזה.

מאז, כבר כמה שנים שאני מנקה (זה המונח בהו'אופונופונו)
ורואה באופן מובהק את השינויים בחיים שלי,
בתחומים השונים:
במערכות היחסים
ביכולת שלי להתמודד עם משברים
ואני אפילו יכולה להגיד
שיש רגעים לא מעטים
שאני יכולה לקרוא להם
אושר.

הסדנה מתקרבת,
מזמינה באהבה ללמוד את הידע המופלא הזה.

מועדי סדנאות הו'אופונופונו הקרובות:

יפורסם בקרוב

לשמירת מקום

סדנת הו'אופונופונו מתקדמת

מיועדת למי שכבר עבר את הסדנה הראשונה
ורוצה להעמיק את ההבנה
ולקבל עוד רבדים
של התחברות לידע המופלא הזה

מועד נוסף יפורסם בקרוב